חזמה, צמרת

בת קלודיה ואורי. נולדה ביום כ"ז באייר תשל"ה (8.5.1975) בעפולה. צמרת למדה בבית-הספר היסודי "אלון יזרעאל" על שם יגאל אלון, המשיכה בחטיבת הביניים ובבית-הספר התיכון "בן גוריון" בעפולה, במגמה ההומנית. צמרת היתה תלמידה שקטה ומסורה שמחברותיה מסודרות, וזכתה לשבחים רבים ממורותיה. מספר יגאל מזור, מנהל בית-הספר היסודי: "ילדה שקטה, שקט של חוכמה ודעת. ילדה חרוצה, חריצות של נמלה. ילדה מופנמת מתוך התחשבות באחרים. ילדה נקייה ומסודרת מתוך הרגל לשלמות עצמית. צמרת, עם רצון עז להתקדם וללמוד. כל המורים אהבוה וייחלו לתלמידה כזו. צמרת היתה דוגמה ומופת לחברותיה ולתלמידי בית-הספר, לאחיותיה ולאחיה הקטן". ומוסיפה מתיה, מורתה בכיתות ז'-ח': "צמרת – תמיד מסודרת, מאורגנת, מעולם לא שמעת ממנה 'שכחתי', תמיד זוכרת, תמיד בעניינים. מצטיינת בלימודים, שום דבר לא 'בערך', הכל, הכל עד הפרט האחרון, רשום במחברת ובזיכרון. צמרת תמיד ראשונה לעזור בטיפוח הכיתה, מתנדבת לעזור ולארגן כל מסיבה ואירוע בכיתה ובשכבה. בשום אופן לא מתבלטת, הכל בצנעה, בשקט, בדייקנות, מסירות ואחריות." בשל נכונותה לעזור לחבריה ולחברותיה ללימודים כונתה בפי חבריה 'גלגל ההצלה של הכתה'." בשעות הפנאי אהבה צמרת לקרוא ספרים, בעיקר ספרות יפה. היא הרבתה לקרוא ספרים באנגלית כדי להעשיר את אוצר המילים שלה, אהבה להאזין למוסיקה שקטה, עסקה בספורט, בריצה, בשחייה ובאימונים במכון כושר. צמרת גויסה לצה"ל בראשית ספטמבר 1993 והוצבה לחיל המודיעין. לאחר הטירונות נשלחה לקורס מסווג בבית-הספר למודיעין, ולהערכת מפקדיה הצטיינה מבחינה מקצועית. היא היתה יסודית ורצינית והפגינה מוטיבציה ונחישות להצליח בקורס. ביום י"ח בשבט תשנ"ד (30.1.1994), נפלה צמרת בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעפולה. בת תשע עשרה היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, ארבע אחיות – שלי, רויטל, איילת ושרון ואח – צחי. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדה: "צמרת עמדה לסיים קורס איכותי וחיוני שנמשך כחמישה חודשים ולהימנות עם שורת העוסקים במתן התרעה למדינת ישראל. לאורך כל הדרך הפגינה צמרת מוטיבציה, בגרות ונחישות להשקיע ולהצליח. היא התייחסה ביסודיות וברצינות למשימות שהוטלו עליה ולתפקיד החשוב שאמורה היתה לבצע בתום הכשרתה. צמרת נטלה חלק פעיל בשיעורים, התעניינה, שאלה ולא ויתרה – עד שידעה. בהישגיה הוכיחה כמה מצוינת היא. כאדם, אהבנו אותה, את השקט שהקרינה כמו גם את טוב לבה ואת רצונה לסייע ולתרום לחבריה. פרידתנו מצמרת קשה וכואבת. נזכור אותה כחייכנית, מלאת חיים וחן, עם הרבה תקוות להגשמת חלומותיה. נזכור אותה כמי שהגיעה לצמרת ההישגים וכמי שהיתה בצמרת בקרב חבריה לקורס". הוריה הנציחו את זכרה בבית הכנסת "בית חב"ד" בעפולה.