חזי-לוי, אברהם

בן שושנה ומנחם, נולד בשנת 1919 בתל-אביב וסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי. אברהם נתייתם בנעוריו, יצא לראשון לציון ועבד בפרדסי הסביבה. כשפרצו מהומות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט התגייס לנוטרות ופעל נגד הכנופיות במקומות שונים בארץ. בראשית מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל החפרים ואחר-כך בחיל המהנדסים המלכותיים שש שנים רצופות, בהפסקה קצרה בה שכב בבית-חולים לאחר שנפצע מרסיסי פגז. אברהם היה מנעים לחבריו את שעות העבודה והנופש בקולו הערב. בהיותו באיטליה למד לדבר ולשיר גם באיטלקית. הוא החזיק מעמד בכל הסכנות שעברו עליו ורגיל היה לומר: "רק פעם אחת ימות אדם וטוב למות בעד מטרה שאליה אנו שואפים". שתיים היו, לדבריו, המטרות הללו: נקמה בנאצים ושחרור העם והארץ. אחרי ששוחרר מהצבא עבד כנהג, נשא אישה ונולדה לו בת. בחורף תש"ח שירת כנהג בדרכים המלאות סכנות, וביום הכרזת המדינה גויס, כחייל- לשעבר, לשירות צבאי כלוחם בחטיבה 7 שזה עתה הוקמה. כשנפרד ממשפחתו אמר: "אל דאגה, כשם שחזרתי ממלחמת הבריטים, כך אחזור גם מהמלחמה שלנו". מצבה של ירושלים החמיר בעקבות ניתוק הדרך אליה על-ידי מערך הלגיון בלטרון וכדי לפרוץ את הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'" והמשימה הוטלה על חטיבה 7. כוחות החטיבה נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ז באייר תש"ח24-25.5.1948) ). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.