חזי, יוסף

בן צדקה ולוי. נולד ביום ט' באלול תשל"א (30.8.1971) בעפולה. למד בבית-הספר היסודי 'מעלות' ובחטיבת-הביניים הדתית בעפולה, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' בעפולה במגמת חשמל. יוסי היה עלם תמיר, ירא שמים, ביישן וצנוע, וכיפה סרוגה נאחזה תמיד בסבך תלתליו. כך זוכרת אותו דליה מנדל, מחנכת וסגנית-מנהל 'אורט' עפולה: "מחייך, שותק, מתווכח, מגיב ומלא פעילות ושמחת חיים. יוסי היה תלמיד נבון, שכיבד את הבריות, חביב ומקובל על חבריו ועלינו המורים." כך תואר יוסי בספר המחזור של בית-ספרו: "משיעור חשמל אף פעם לא התעייף / להיות חשמלאי מוסמך הוא שואף / מחבר מנועים בזמנו החופשי / הוא עוד יהיה חשמלאי ראשי. / חברים רוכש ממבט ראשון / חבר מיוחד עם המון כשרון." יראת השמים והרצון להיטיב עם הזולת היו מאבני היסוד לאורך כל דרכו, כפי שמתאר אחיו, אבנר: "יושר, צניעות ועזרה לזולת היו תכונות אופייניות לך. מצוות כיבוד אב ואם היתה נר לרגליך. נחלצת לעזור לשכנים לשמור על ילדיהם, ואף נטלת משימה חשובה – לנקות את בית הכנסת ללא תמורה." לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עבד יוסי שלושה חודשים לערך כחשמלאי בבית-החולים בעפולה. הוא עורר את אהבתם של כל הסובבים אותו, כפי שמעיד אריה יוסף, החשמלאי הראשי בבית-החולים: "הוא הקרין סביבו חום ואהבה. תוך מספר ימים התגלה כחשמלאי מעולה, שניתן לסמוך עליו וניתן להטיל עליו מטלות שונות ומגוונות." יוסי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1989 והוצב בחיל-התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס תותחנים ובקורס קשר תותחנים, הוצב ביחידת החיל בצפון הארץ. ביום ה' בניסן תש"ן (31.3.1990) נפל יוסי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו הורים, שני אחים – ישי ואבנר ואחיות – אורלי ואיריס. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי ז"ל היה בחור שקט וממושמע שמיד הרשים את חבריו בכנותו ובטוהר מידותיו. הוא היה חרוץ ונכון להגיש עזרה לחבריו בכל עת. מותו הותיר חלל עמוק בקרבנו בזכות אישיותו המיוחדת". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת 'שערי אחוה' בעפולה עילית. הם רכשו אוהל הנקרא על שמו, 'אוהל יוסף', המשמש את המשפחות הנזקקות בעיר עפולה בעת אירוע רב-משתתפים. כן הוציאו לאור ספר לזכרו ובו דבריהם של בני משפחה וחברים על דמותו.