חזיזה, אילן

בן שושנה ושמואל. נולד ביום כ"ג בתשרי תשכ"ח (27.10.1967) ברעננה. התחיל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'מגד', והמשיך בחטיבת-הביניים ובתיכון העיוני 'אוסטרובסקי' במגמה החברתית. אילן נודע כבעל אופי לוחם בכל מה שקשור בהישגים בלימודים, הוא התמיד וזכה לראות הצלחות. עם חבריו היה פתוח ומשוחרר, אך יחד עם זאת עשה כל דבר בשיקול-דעת ומתוך אמונה רבה. אילן היה ספורטאי מצטיין ובעל מרץ בלתי רגיל, תמיד בתנועה ובעשייה. המוסיקה היתה אהבתו הגדולה. היא מילאה אותו והוא הקדיש לה את מרצו וזמנו. חבריו אומרים שהיה צוחק וחי כל הזמן. היה לו טייפ צמוד על הכתף ומוסיקה בראש, באוזניים וברגליים. בין סיום התיכון לבין הגיוס עבד במפעל שבו עבד אביו, והצטיין בדייקנות, ביעילות ובריכוז שאיפיינו אותו תמיד. אילן לא חשף מעולם את חולשותיו, הוא הקרין חום, אופטימיות, הרבה שמחה ואור. בתחילת חודש פברואר 1986 גויס אילן לצה"ל ושובץ בחיל השריון. תחילה לא אהב את היותו שריונר, אך עם הזמן התחיל לאהוב את הטנק ואת החברים שאיתו. הוא תכנן לצאת לקורס מט"קים ולקורס קצינים. בראשית אפריל יצא אילן לחופשה רגילה, אך נקרא לחזור באמצע החופשה, עקב פעילות מבצעית בלבנון. ביום י"ב בניסן תשמ"ז (10.4.1987) נפל אילן בעת מילוי תפקידו, בהיתקלות הטנק שבו נהג במארב מחבלים, והובא למנוחות בבית-הקברות, ברעננה. השאיר אחריו הורים, אחות – איריס ואח, תמיר. במכתב תנחומים, למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "אילן היה חייל ממושמע, תרם לזולת, והשרה אווירה טובה בקרב חבריו. הוא הרבה לסייע בעבודת הגדוד". שר הביטחון כתב: "חייל מצוין ואהוב על כל מי שהכירו". תנועת הסטודנטים היהודיים ברומא נטעה עץ לזכרו. הוריו ויחידתו תרמו על שמו ספריה תורנית לבית-כנסת ברעננה. מתוך השיר "זכרוני", שכתבה אמו שבועיים לאחר נפילתו: "כשהאופק יאדים באודם, ערביים / וצל דמדומים ירד, זכרוני / זכרו אחי השריונים את החוויות / שחווינו ביחד. / את רעם הצחוק שהתגלגל ממרומי הרמה / זכרו ימים קשים שעברנו ביחד / כי רעות שכזאת לעולם לא תשכח".