חזום, יעקב

יעקב (אנוואר), בן נחמה ונעים, נולד בשנת תש"ט (1949) בעירק ועלה ארצה עם בני משפחתו בשנת 1951. בארץ למד בבית-הספר היסודי 'קוממיות' בבני-ברק ובבית-הספר התיכון 'עמל' בפתח-תקוה. הוא היה תלמיד חרוץ וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר העממי. מילדות הצטיין יעקב בתפיסתו המהירה ובכישרונותיו. בעיקר אהב מלאכת-יד, ומכל מלאכות היד אהב את העבודה במתכת. לכן בחר ללמוד מסגרות מכנית בבית-ספר מקצועי, והצטיין בכך. מיד עם סיום הלימודים, החל לעבוד במקצועו, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. יעקב היה קשור מאוד למשפחתו ובעיקר להוריו, שנבצר מהם לעבוד באורח סדיר, והיו זקוקים לסיוע רב. במשך כל השנים שימש יעקב דוגמה ומופת לששת אחיו ואחיותיו. הוא היה צעיר חברותי מאוד, אהב לטייל בארץ והיה תמיד עליז, אוהב חיים ומוקף ידידים וחברים. יעקב גויס לצה"ל בסוף פברואר 1967 ושירת בחיל ההנדסה ובחיל השריון. הוא עבר קורס בהנדסה קרבית ובחרמ"ש, וכמעט את כל תקופת השירות הסדיר עשה בסיני, לרבות תקופת מלחמת ההתשה. יעקב היה חייל נאמן ומסור. בחופשותיו מיהר לביתו כדי להיות בקרבת ההורים, ומהיחידה הרבה לשלוח להם מכתבי עידוד כדי למנוע דאגה מלבם. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר, נתקבל יעקב לעבודה בחברה הישראלית לקופסאות פח בפתח-תקוה. הוא הצטיין בעבודתו ותוך זמן קצר התמנה לאחראי על מחלקה במפעל, למרות גילו הצעיר. במלחמת יום-הכיפורים היה יעקב לוחם חרמ"ש ביחידת שריון, שהשתתפה בקרבות הבלימה נגד הארמייה המצרית השלישית בציר הגידי. חבריו של יעקב, שהיו עמו בקרב, סיפרו כי לחם כארי, ובשעת ההפגזה, שקפחה את חייו, חבש שניים מחבריו ודאג לפנותם לבית-החולים, ולא חדל מלעודד את הפצועים. יעקב נפגע ונהרג בעלותו לעמדה קדמית בעת הפגזה של המצרים ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, כי יעקב היה חייל מסור וחבר נאמן, אהוב על כל מי שהכירו, וכי שימש דוגמה ומופת בהתנהגותו החברית והחיילית. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בפרדס-כץ.