חורב (חג’בי), אברהם (אבי)

בן חממה ויוסף, נולד בחודש אלול תש"ז (אוגוסט 1947) בכפר קטן, שעבה, בתימן. אבי עלה עם משפחתו לארץ בעליית "מרבד הקסמים" בשנת 1950. המשפחה השתקעה במעברה בראש-העין. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוהל שם" בראש העין. אבי היה ילד ער, זריז, חביב במעשי הקונדס שלו. הוא היה קשור להוריו, כיבדם והרבה לבלות בחוג משפחתו. בשנים הראשונות בבית-הספר, כך סיפר לאחר זמן, התקשה מאוד בלימודים, וגם מבחינה כלכלית היה מצב המשפחה קשה. אבל לקראת סיום לימודיו בבית-הספר היסודי השתפר המצב במידה רבה, ואבי למד, כשהוריו עוזרים לו. את השכלתו התיכונית רכש אבי בישיבת "הרואה" בכפר הרואה. בנובמבר 1965 הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר קורס צניחה, וביולי 1966 עבר בהצלחה קורס מ"כים. אבי עלה לדרגת רב"ט, וכעבור חודשים ספורים נשלח לקורס קצינים. הוא סיים את הקורס וקיבל דרגת סג"ם בחיל-הצנחנים. במלחמת ששת הימים הוא לקח חלק פעיל בקרבות ברמת הגולן. לאחר המלחמה, בספטמבר 1967, עלה אבי לדרגת סגן. חוות הדעת של מפקדיו על שירותו באותן שנים היו: "הוא מגלה יוזמה ואיכפתיות;" "מבצע תפקידו בלא דופי, קצין מצטיין;" "הקצין יעיל וממושמע". מפקדיו ופקודיו סיפרו עליו שהיה בעל אישיות קורנת, משרה ביטחון על הסובבים אותו ומשפיע עליהם. בנובמבר 1968 התחיל אבי לשרת בצבא הקבע בממשל הצבאי בשכם. הימים היו ימי מארבים ומרדפים ואבי הצטיין הן בפעולותיו לביעור קיני המחבלים, והן במגע היום-יומי שלו עם האוכלוסייה המקומית. בתבונה ובאומץ-לב הוא מילא את תפקידו בממשל הצבאי. אחרי מאמץ ממושך בשירות הממשל הצבאי נשלח אבי לחופשה, לסיור בחוץ-לארץ. כשחזר, הוא עבר קורס מ"פים ועלה לדרגת סרן. הוא הועבר לשירות באזור הדרום, ופעל נגד מבריחים. אבי נתמנה מ"פ של יחידת גששים בדווים, וידידות עמוקה נרקמה בינו ובין פקודיו, ובינו ובין שבטי הבדווים בנגב ובסיני. במאי 1972 הוא התחתן ועבר לעיירתו, לראש העין. באותה השנה חלה אבי במחלה, שהגבילה את כושרו הקרבי. הוא הועבר מן השירות בשדה לתפקיד עורפי, כמפקד ענף קציני הג"א בבה"ד 16. לימים נולדו לו בן ובת, ואחרי-כן תאומות, שתי בנות. בספטמבר 1974 עלה אבי לדרגת רס"ן. הוא נתמנה קצין אג"ם במחוז ירושלים. בשנת 1977 התחיל בלימודי המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה. ממחוז ירושלים הוא הועבר לשרת כקצין אג"ם במרכז, במחוז איילון. כושרו, אישיותו, ודבקותו במטרה הקנו לו שם של קצין היודע דרכו ומסוגל לבצע כל תפקיד המוטל עליו. בשנת 1979 עלה אבי לדרגת סא"ל. הוא עבר לגור בראשון לציון, וחילק את זמנו בין עבודתו בצה"ל ובין משפחתו. הוא החליט להשלים את השכלתו הכללית, והחל ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב. אבי היה מאושר בלימודיו. הוא רכש חברים חדשים באוניברסיטה, ובאותו הזמן המשיך למלא את תפקידו במערכת הצבאית. את תעודת הגמר שלו מן האוניברסיטה קיבל אבי אחרי מותו. נאמר בה: "אברהם חורב בוגר האוניברסיטהcB.A.)), לאחר שסיים חוק לימודיו ועמד בבחינות במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, ולאחר שסיים חוק לימודים ועמד בבחינות בלימודים כלליים במדעי הרוח". מצב בריאותו התערער. ביולי 1983 הוא אושפז בבית-החולים, ונפטר ביום י"ב באב תשמ"ג (22.7.1983). בן 36 שנים היה אבי במותו. לאחר מותו קיבלה משפחתו תעודת הוקרה מן המטה הכללי של צה"ל, בחתימת הרמטכ"ל. בתעודה נאמר: "תעודת הוקרה וכבוד לזכרו של סא"ל אברהם חורב ז"ל, אשר מצא את מותו בתקופת שירותו בצה"ל. סא"ל אברהם חורב שירת בצבא הקבע. הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאו במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד. הוא הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח כוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה. שליחות חייו נקטעה עם מותו". אברהם הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הוא השאיר אחריו אשה, בן, שלוש בנות, אם, שתי אחיות ואח. רעייתו הוציאה לאור חוברת לזכרו