חורב, אהוד (‘אודי’)

בן שמואל ואסתר. נולד ביום ה' בניסן תשי"ז (26.4.1957) בפתח- תקוה. גדל בנוה-מונוסון. היה ילד נבון, זהיר ועצמאי ובעל מזג נוח. אהוד למד בבית-הספר היסודי שבמקום-מגוריו. בגיל תשע וחצי יצא עם הוריו לטנזניה שבאפריקה המזרחית. שם אמור היה ללמוד בבית-ספר ששפת-ההוראה בו אנגלית. אביו הכין אותו לכן, ותוך חמישה שבועות למד את יסודות השפה הזרה והיה מוכן להיקלט בתוך הסביבה החדשה, שבה הוכחו הן כושרו הרב ללימודים והן יכולתו לרכוש, תוך פרק-זמן קצר, את אהדתם של חברים לספסל-הלימודים. באוגוסט 1969 שבה המשפחה לנוה-מונוסון, ואודי חזר אל חבריו בלא כל קשיי-הסתגלות. אבל היה עליו להחליף את האקלים החברתי מחדש. בשנת 1970 העתיקה המשפחה את מגוריה לירושלים, ואודי נמנה עם התלמידים הראשונים של בית-הספר 'יד למורה' שברמת-אשכול. בצד הלימודים היו לאודי שני תחומי-התעניינות עיקריים: הוא עסק בספורט והיה חבר בקבוצת הנוער של 'הפועל' ירושלים בכדורעף; הוא מצא סיפוק בכל מלאכה, שהיתה קשורה בטכניקה. נטייתו לכל הקשור בטכניקה הדריכה את הוריו של אודי לרשום אותו בבית-הספר המקצועי 'אורט' – במגמת האלקטרוניקה. משום-מה, בית-ספר זה לא דיבר אל לבו, והוא עבר לחות הנוער הציוני שבירושלים. בהתקרב מועד הגיוס נרשם לקורס לאלקטרוניקה של חיל-האויר. אודי עמד בהצלחה במבחנים לקראת קורס צות-אויר. בראשית פברואר 1976 נכנס לבית-הספר לטיס וקרוב לחמישה חודשים עשה את הלימודים הקשים ורוויי-המתח, כאשר נשר, לבסוף, כרבים אחרים, לא נעתר להצעות להישאר בחיל-האויר כאלקטרונאי או כנוט. הוא עמד על כך, שמקומו בחיל לוחם. הוא הצטרף לחיל-הצנחנים, ובספטמבר 1976 סיים קורס-צניחה. על-אף המאמצים והתלאות, שהיו מנת-חלקו, היה אהוד, מאושר וגאה על השתייכותו לחיל זה ואולם פתיל-חייו כבה לפתע. אהוד נפל בעת מילוי תפקידו, ביום כ"ג באייר התשל"ז, 10.05.1977 , בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. אהוד הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים ושני אחים.