חוג’יראת, עלי מוסא

בן מרים ומוסא. עלי נולד ב-22.2.1956 בכפר ביר אל מכסור. בן למשפחה מרובת ילדים ולו ארבעה אחים ושבע אחיות: פטמה, נוחה, נופה, חאלד, חירייה, סיהאם, מוחמד, אמנה, אחמד, אסמהאן, איברהים. עלי נולד מאשתו השנייה של אביו, והיה הילד השלישי לאימו. הוא גדל בכפר עוספייה, ושם למד עד כיתה י' בבית ספר "אורט". אז נאלץ לצאת לעבוד ולעזור בפרנסה. בילדותו אהב לטייל בשדות ולרעות את העדר של אביו. חלומו העיקרי היה להתגייס לצה"ל ותחביבו העיקרי היה מטוסים. עלי הגיש בקשה להתקבל לצה"ל, אבל עקב טעות ברישום בשנת הלידה בקשתו עוכבה. לכן פנה לבית המשפט לקביעת גיל, וניתנה החלטה ששנת הלידה בפועל היא 1956 ולא כמו שהיה רשום קודם – 1958. הוא התגייס לצבא בשנת 1974 ושירת בסיני. ביום 30.10.1975, שנה לאחר גיוסו, נפגע עלי בתאונת דרכים בשעה שנסע בטנדר צבאי. הטנדר התהפך ועלי נפצע קשות ברגל, ביד ימין ובחלקי גוף נוספים. הוא הובא לבית החולים בעפולה, ומשם הועבר לרמב"ם. כתוצאה מפציעה זו נשאר נכה לצמיתות והוכר כנכה צה"ל. בשנת 1976 שוחרר עלי מצה"ל. בתקופה זו עברה המשפחה להתגורר בביר אל מכסור. פציעתו פגעה מאוד בפרנסתו ובפרנסת המשפחה הענפה: עלי היה המפרנס העיקרי במשפחה, שכן היה הבן הבכור אחרי שתי אחיות. בשנת 1977 הגיש עלי בקשה לרשיון נהיגה על מונית, קיבל אישור וכעבור שנה וחצי קנה מונית במימון משרד הביטחון ועבד איתה. ביום 16.1.1984 התחתן עלי עם בחירת ליבו שרה, ואז הנטל נהיה כבד עוד יותר. היה עליו לפרנס את רעייתו וכן את הוריו ואחיו הקטנים. בסוף שנת 1984 הוא מכר את המונית ומצא עבודה בחברת שמירה, שבה מונה למפקח. בשנת 1987 עבר לחברה אחרת, בה המשיך באותו התפקיד עד לשנת 1990. מאז שוחרר מצה"ל חלם עלי להתגייס למשטרה. במשך השנים פנה, ביקש והגיש בקשות לגורמים המוסמכים, ובשנת 1990 אושר לו להתנדב במתנ"א (משטרת תנועה אזורית) צפון כשוטר תנועה. עלי מעולם לא הסתפק במה שיש, תמיד שאף להתקדם בחיים. אחת משאיפותיו הייתה להקים תחנה למשמר אזרחי בכפרו, ביר אל מכסור, בכדי לסייע לצעירים הבדואים להתקדם ולקחת אחריות וכדי לחזק את האישיות של כל אחד מהם. בתיאום עם ראש המועצה דאז, מר בורפסקי, החלו התכתבויות לשר הביטחון מר משה שחל, מפכ"ל המשטרה מר י. טרנר ומפקד המחוז הצפוני מר י. גנות. בשנת 1993 התקבל אישור להקמת משמר אזרחי בביר אל מכסור, וביום 6.6.1993 עבר עלי בהצלחה את מבחן הקבלה למשטרה וגויס למשטרת ישראל. עלי מונה כמפקד משא"ז בביר אל מכסור. שמחתו הייתה כל כך גדולה שאי אפשר לתאר אותה במילים, זה היה אחד הימים הבלתי נשכחים בחייו. פתיחת התחנה הייתה בנוכחות שר המשטרה משה שחל, מפכ"ל המשטרה יעקב טרנר, מפקד מחוז צפון יעקב גנות, וכן נכבדי העדה הבדואית ומפקדים במשטרה ובמג"ב. לאחר פתיחת התחנה היה מוטל על עלי עומס עבודה רב. הוא מילא את חובתו כלפי בני כפרו, צעירים ומבוגרים כאחד – לשמור על חייהם, רכושם וכבודם. היה עובד מעל ומעבר, ואפילו כשהיה בחברת בני משפחתו, כשהיו פונים אליו היה מקבלם ומטפל בבעיותיהם. עלי עזר לאנשים מהכפר וגם מחוצה לו. היה אהוב מאוד, צנוע ובלתי מתנשא. בזמן נסיעתו בכפר היה נוהג לעצור בצד הכביש ולדבר עם הצעירים תלמידי התיכון, ולשוחח איתם על תכניותיהם לעתיד. היה מציע עזרה או סיוע לכל בקשה שלהם, במיוחד אם חפצו להתגייס לצה"ל, למשטרה או למג"ב, ותמיד עודד אותם, במיוחד דחף אותם להצליח בלימודים, כדי שיוכלו להתקדם בחייהם. לימד את רוב הצעירים כיצד לאהוב את הכפר ולהגן עליו. היה איש בעל השפעה גדולה ואדם אהוב על הבריות. לאחר שעבר קורס מש"ק (שיטור קהילתי), עבר עלי לעבוד בתחנת שיטור קהילתי בכפר מנדא. הייתה זו תקופה קשה בכפר, עקב סכסוך על ראשות המועצה, ולמרות זאת עלי והשוטרים האחרים הצליחו להרגיע את הרוחות ולהביא לסולחה. ביוני 1999 סיים עלי קורס בביה"ס לשוטרים, ועבר לעבוד בתחנת משגב. עלי זכה במספר רב של תעודות הוקרה: תעודת הוקרה ממשטרת ישראל על שיתוף פעולה עם יחידת חבלה בגליל; 20.10.1993 – תעודת הוקרה ממשטרת ישראל על לכידת עבריינים; 5.3.1995 – תעודת הוקרה ממשטרת ישראל – שוטר מצטיין במרחב; 24.12.1996 – תעודת הוקרה ממשטרת ישראל על מסירות לתחנה; 1988 – תעודת הערכה משטרת ישראל – במסגרת לוחמה בפשע; 1999 – תעודת הוקרה מבית הספר כפר מנדא על אבטחת טיולים; 31.5.1999 – תעודת הוקרה על יוזמה, נחישות ומקצועיות בעבודה. למרות כל שאיפותיו ועיסוקיו, מעולם לא שכח עלי שיש משפחה, שהייתה תמיד ראשונה בסדר העדיפויות. אשתו תמכה בו לאורך כל הדרך והייתה לצידו ככל יכולתה, דאגה לגידול וטיפול בילדים בזמנים שבהם היה עליו למלא את חובתו. אשתו וארבעת ילדיו היו מאוד גאים באביהם, שהיה עבורם אבא, אח וחבר. היו יושבים יחד שעות ארוכות, לומדים, משחקים, צוחקים ומטיילים. בחופשות תמיד יצאו לבתי מלון ולטיולים משפחתיים, שלא כל ילד זוכה להם. הוא תמיד דאג לכל מחסורם של ילדיו, היה האב האידיאלי שכל ילד וילדה היו מאחלים לעצמם. עלי השלים בזמן שירותו את לימודיו התיכוניים ולאחר מכן המשיך ללימודי מינהל עסקים לתואר ראשון במכללת אפק בחיפה. אך שאיפתו זו לא הושלמה. ביום 22.12.1999 נהרג רב-סמל ראשון עלי בתאונת דרכים. בן ארבעים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בכפרו, ביר אל מכסור. במסע ההלוויה השתתף המון רב וכן מפקדיו ועמיתיו למשטרה. עלי הותיר אחריו אישה צעירה- שרה, ארבעה ילדים- נג'את, מוסא, רביע ואיאת, אם ואחד-עשר אחים ואחיות.