חוג’יראת, מוחמד

בן תלגה ומחמוד. נולד ביום 30.3.1969 בכפר הבדואי ביר אלמכסור. אח לכאמלה, חסן, עלי, עבדאללה, אחמד, חלוד, עליא וזכייה. מוחמד למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בכפרו. מוחמד התנדב לצה"ל בשלהי מרץ 1993. הוא היה לגשש במפקדת יחידת הקישור בדרום לבנון, וביצע את תפקידו בדבקות ובמסירות. מפקדיו העריכוהו כנגד מקצועי ומסור, שראה את שירותו כשליחות, ומילא את תפקידו באחריות ובמסירות אין קץ. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד. מוחמד נישא לחמדה ונולדו להם שני ילדים: חיסן ומחמוד. בשנת 1995 נפטרה אמו, תלגה. מוחמד נפל בקרב בלבנון ביום 7.12.1996, בהתפוצצות של מטען צד באיזור הביטחון שבדרום לבנון, במסגרת הלחימה על בטחון יישובי הצפון. הוא הובא למנוחות בבית העלמין מכסור אל-מכמאן. בן עשרים ושבע היה מוחמד בנופלו. הותיר אחריו אשה, בת ובן, אב, ארבעה אחים וארבע אחיות. הועלה לדרגת רס"מ לאחר מותו. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד החטיבה: "מוחמד היה מהטובים שבינינו. אמיץ, מסור, מקצועי מאוד. בשנים בהן שירת בבופור וברכס עלי טאהר, גילה בעצמו מספר רב של מטענים, שלבטח הצילו חיים רבים וזכה להערכה רבה על כך, עד למטען שקיפח את חייו. מוחמד היה דוגמה ומופת להשקעה, למסירות, עם מוטיבציה לשירות ארוך וקשה באיזור הביטחון, ללא שום קיטורים, עם חיוך שלא מש מפניו. ביקשנו ממנו לאחרונה שיעבור לשרת מאחור, אבל מוחמד, באותה ביישנות שאפיינה אותו, סירב ואמר: "אני נשאר כאן – בבופור! אני לא הולך לאחור, אני נשאר לפנים, קדימה בבופור, בקשה שבמשימות." בתעודת הוקרה וכבוד שהוענקה למשפחה לאחר נפילתו, נכתב: "מוחמד ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. מוחמד נפל ואיננו יותר אתנו. בנופלו, הקריב את חייו במערכה הגדולה והארוכה למען חירות ישראל."