בן עין-יה ומרדכי, נולד ביום י"ד באדר תש"ך (13.3.1960) בניו-יורק, בעת שהוריו שהו בה בשליחות מטעם חברת "צים". הוא נקרא על-שם סבו, אפרים, שהיה ממייסדי קבוצת קריית ענבים. כשהיה בן ארבע, חזרה המשפחה לארץ ואפי החל ללמוד בחיפה במסלול הרגיל של גן ובית-ספר יסודי "זכרון יוסף" באחוזה שבחיפה. אפי היה ילד מאושר, מתעניין בסביבתו, אוהב את הטבע ואת היקום ומרותק לצלילי המוסיקה. בכרמל, שבנופו גדל, הוא נהג לטייל ברגל, להכיר את החי והצומח המצויים בו וליהנות מהנוף. כשהיה אפי בן עשר שנים, חזרה המשפחה לניו-יורק לרגל עבודת האב. סקרנותו של אפי הוליכה אותו להכיר כל פינה בעיר הגדולה. הוא אהב את קצב החיים המיוחד שבה, ובילה שעות רבות במוזיאון הטבע ובפלנטריום. בניו-יורק למד אפי בישיבת "רמז" חמש שנים, התפלפל עם הרבנים בהלכות התלמוד וזימר את כל התפילות כשירים. המקצועות האהובים עליו היו מתמטיקה ומדע. כשחזר לארץ, השתלב אפי בבית-הספר "הריאלי" בחיפה, וסיים אותו במגמה מתימטית מדעית. לאפי היו תחביבים רבים: הוא אהב לקרוא ספרי מדע ואנציקלופדיות, ואהב לשחק שחמט, ברידג' וטניס. הוא האזין למוסיקה, והקליט לו אוסף גדול של קלטות עם מוסיקה רגישה ועדינה הן של להקות אמריקניות והן של זמרים ישראליים. במסגרת בית-הספר השתייך אפי לגדנ"ע, והיה חבר גם בתנועת "הצופים" בחיפה. לפני גיוסו התפרק גרעין הנח"ל של התנועה, ואפי, עם עוד שבעה חברים, בחר לשרת בחיל-האוויר. אפי היה חזק, חסון, גבוה, בעל שיער בהיר ועיניים כחולות. מילדותו הוא שאף להיות טייס, ואמנם עבר את כל השלבים בהדרגה ובלי קושי. כשהגיע לשלב הטיסה על "פוגות", הוא נותר יחיד מן השבעה. ואולם ביום חתימת חוזה השלום עם מצרים, ביקש אפי לעזוב את הקורס, משום שלא היה מוכן להקדיש תשע שנות חיים למסגרת הצבאית במצב של שלום במדינה. מטבעו היה אפי אינדיבידואליסט, ולא אהב הירארכיה צבאית ופקודות, אבל הכיר בחובתו הלאומית. להוריו הסביר, שאם לא יהיה טייס תהיה חובתו להיות קצין. והוא פנה לחיל-התותחנים. חידוד המוח, הנדרש בחיל זה בפעולות חישוב מתימטיות, היה לו אתגר. ואכן, אפי נשלח מיד לקורס קצינים והוכיח את יכולתו כמבצע מעולה, בשקט, בשליטה עצמית מלאה ובצניעות למופת. מלחמת שלום הגליל פרצה לאחר שסיים קורס מפקדי פלוגות, והוא הוצב כמטווח ארטילריה בקווים קדמיים. אפי נלחם בתנאים קשים עם הסורים, כשמשקפת צמודה לעיניו והוא פוקד פקודות אש וטיווח בדייקנות ובבטחה. גם מפקדו ציין, כי אפי "תפקד בצורה טובה מאוד, באומץ לב בלתי רגיל". הוא היה חייל שקט, צנוע מאוד ועשה את עבודתו ביעילות רבה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. אפי היה בן 22 שנים, כשנפל בקרב ביום כ"ח בסיוון תשמ"ב (19.6.1982), ארבעה שבועות לפני תום שירותו הצבאי. הוא התקבל למגמה מתמטית-מדעית בטכניון, ועמד להקים משפחה משלו. אפי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא הניח אחריו הורים ושלוש אחיות.
