חדש, מרדכי (“מוטי”)

בן שמואל ושלומית, דור שלישי למשפחת חדש, ממייסדי כנרת. נולד ביום י"ג באלול תש"ט (7.9.1949) בקבוצתו. כאשר הגיע לגיל הלימודים למד בבית החינוך בקבוצת כנרת ולאחר מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית ירח. מימי ה"גן" בכיתות בית הספר הנמוכות והלאה היה נושא כל דבר באחריות, אירגן מסיבות וטיולים והיה מיישב כל בעיה בכיתה. היה מוכן לעזור לסייע לחברים הזקוקים לעזרה ונמנה עם התלמידים הטובים ביותר בכל תקופת לימודיו אף כי לא נאלץ לשקוד הרבה על ספריו כי הכל ניתן לו בנקל. היה עוסק בספורט, בשיט ובשחייה, שר ומנגן ונהנה מקריאת ספר. לקראת היותו "בר-מצוה" בחר להכין עבודה עיונית על נושא שהיה קרוב ללבו. תולדות הישוב בחבל עין גדי מימי האיסיים ועד התחדשותה של התיישבות הקבוצתית בימינו, בעין- גדי בילה עם משפחתו שנה אחת שרישומה ניכר בו. אך הוא נשמע לעצת מחנכיו לחקור בתולדות ה"הגנה" בכנרת – ונתפש לנושא. הוא אסף ספרים, ראיין אישים ידועים, פנה לחברים וותיקים וצעירים מבני הדור השני ושמע מפיהם מעלילות מלחמת הקוממיות – וככל שהתקדם בעבודתו גברו התרגשותו והתפעלותו והתוצאה היתה שהוציא מתחת ידו עבודה מתוקנת ורבת היקף. בבית ירח נתגלה כאדם רציני, בעל הערכה עצמית, הגינות וטוב לב. הוא הוכיח אחריות בעבודתו בענף ושאב סיפוק ממנה. לבו היה פתוח וער לכל המתרחש מסביב לו. הוא היה סמל האיזון והיציבות. הארת הפנים והחמימות, נדיבות הלב והעצמאות – תכונות אלו הביא אתו מבית הוריו, אשר מקטנותו שקדו על חינוכו ודקדקו עמו כבחמורה. מביתו קלט את רוח כנרת, את רוח העמק ואת רוח הארץ כולה. לצה"ל גויס בנובמבר 1967. בשל הצטיינותו בטירונות נשלח בהקדם לקורס מ"כ והוכיח את עצמו כבעל תושייה, מרץ ויזמה ולוחם אמיץ. היה מרוצה באימונים שעבר, אף כי היו מפרכים, והיה מאושר מהעשייה והמאמץ שנדרשו ממנו. בשל סגולותיו ואישיותו המיוחדת זכה להערכת מפקדיו וחבריו. ימי שירותו בצה"ל היו קצרים: ביום ו' בכסלו תשכ"ט (27.11.1968) יצא בראש טור אשר נע לביצוע משימה מיוחדת בשטח האויב, וליד הכפר הירדני עדסיה, בשעת מילוי תפקידו, נפצע תוך חילופי אש כשהוא מצליח להגיב בכלי נשקו לעבר האויב; מאוחר יותר, כשפונה ממקום הקרב לעבר שטחנו, מת מפצעיו – וכך בא הסוף לדור השלישי של לוחמים יהודים: סבו האחד של מוטי נפל בשנת ;1929 סבו השני של מוטי ואביו יצאו להילחם באויב הנאצי; במלחמת הקוממיות השתתף האב ונפצע – ומוטי נפל כשנה לאחר מלחמת ששת הימים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקבוצת כנרת. מפקד יחידתו כתב מכתב תנחומים להורי מוטי ובין השאר כתוב לאמור: "את מוטי היכרתי מימיו הראשונים ביחידה. היכרתיו בזכות אישיותו המיוחדת במינה; היכרתיו בזכות מרצו, יזמתו וכשרו. וכבר מימיו הראשונים ביחידה התבלט מעל חבריו וסביבתו. אט אט, בשקדנות ובמרץ בלתי רגילים, למד את תורת הלחימה שלנו וסיגל לעצמו את הרגלינו – – – והפך עד מהרה לאחד מטובי לוחמינו. סגולותיו האישיות ואומץ לבו הפכו אותו עד מהרה לאוטוריטה בין חבריו, שהסתכלו בו ביראת כבוד. חבריו ניסו להזדהות אתו ולהדביק אותו. הוא היה דוגמא של יליד הארץ שמיומו הראשון ביחידה חיפש וחיטט מה הוא יכול לעשות למען הצבא ולא מה הצבא יכול לעשות למענו. חזיתי לו עתיד גדול ביחידה – אך הגורל התאכזר לו… מהרגע הראשון שהתנדב ליחידה ידע מה משמעות הדבר ומה מצפה לו. הוא היה מוכן לכך כי ביחידה ראה את שליחות חייו … אישיותו, סגולותיו ודרך חייו הם לנו מורשת ומשען שעל פיהם אנו מחנכים דורות של לוחמים גאים…" במלאת "שלושים" לנפלו הופיעה חוברת לזכרו בשם "מוטי" ובמלאת שנה לנפלו הוציאה הקבוצה ספר הנקרא "מעבר לנהר" המוקדש לו.