חדד, ציון
בן בבני ורוזה. נולד ביום ט"ז באב תש"ט (20.8.1949) בחדרה. למד בבית הספר היסודי "גאולים" בבת-ים והיה תלמיד למופת. הוא היה צמא דעת ובזכות כשרונותיו זכה ל"קפיצת דרך" בלימודיו. הוא התבלט לא רק בלימודים, כי אם גם בחיי החברה, בהווי המסיבות, בחגיגות ובטקסים ובתערוכות שבבית הספר. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים, למד בבית הספר התיכון העירוני "החשמונאים" בבת-ים. גם כאן היה תלמיד שקדן. בבית הספר התיכון היה פעיל בגדנ"ע ועבר את כל ההשתלמויות שנדרשו ממנו. הוא הירבה לשחות בימה של בת-ים, היה ספורטאי מעולה וחבר בנבחרת הכדורגל בבית הספר התיכון. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים נתקבל לטכניון העברי בחיפה, כי שאף להיות מהנדס בעתיד. הוא היה אהוב על מוריו ועל חבריו בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון. היה נכון תמיד לעזור לתלמידים אחרים, שלא על מנת לקבל פרס, וכל מי שהכירו חיבב אותו. הוא היה בן נאמן להוריו ולאמו היה בן וחבר כאחד, ואהב אותה אהבה רבה. כן היה יקר מאוד לאביו. על כן אהבוהו כל כך ועל כן היה מקובל ואהוב בחברה. הוא גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. הוא הצטיין כמפקד מעולה, כלוחם אמיץ וחבר למופת וכל מפקדיו ופקודיו אהבו אותו. ביום ט"ו בניסן תש"ל (21.4.1970), נפל סמל ציון בהפגזה באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "ציון שירת כמפקד טנק ובמסגרת שירותו בתפקיד זה עבר שורה ארוכה של קרבות אש נגד כוחות האוייב המצרי ותמיד הייתה ידו על העליונה. הקרב שהתנהל ביום ג', במוצאי חג הפסח, היה אחד הקרבות הרבים, אשר בעקבותם נשאר עם ישראל בגבולותיו הטבעיים ואשר איפשר לו להמשיך קיומו ומלחמתו על חירותו. – – – מי יתן וצה"ל יתברך גם בהמשך בגיבורים ולוחמים אמיצים כבנכם, אשר שימש בחייו ובמותו דוגמא לכל חייליו והשאיר את דגל ישראל עומד יציב על גדות תעלת סואץ". זכרו הועלה בחוברת "יד לנופלים" שהוציא בית הספר "גאולים" לזכרו ולזכר שאר התלמידים שנפלו חללים על מזבח המולדת; פינת הנצחה על שמו הוקמה בבית הספר "גאולים;" חדר ספרייה על שמו הוקם בבית הספר התיכון העירוני א' "החשמונאים;" ספר תורה על שמו ועליו עטיפה מעשה מיקשה מכסף, שנרכש על ידי הוריו ואחיותיו, הוכנס לבית הכנסת "יד קדושים" בבת-ים.
