חדד, מאיר
בן רנה ואמילי. נולד ביום י"א באב תש"ד (31.7.1944) בטוניס. עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1956 לאחר שנות לימודים והמשפחה השתקעה בדימונה. לאחר שמאיר סיים את לימודיו היסודיים עבר ללמוד בבית הספר התיכון "עמל" בבאר שבע ועבד כמסגר בסדום. בפברואר 1962 גויס לצה"ל וגמר את שנות שירותו. במשך התקופה הזאת היה חייל לדוגמא – דייקן, מסור, שקט וקר רוח. אהבתו לחבריו התבטאה במעשיו הטובים להם. היה בעל דמיון ורעיונותיו התרכזו בשאלות של אידיאלים. "אין אפשרות לחיות ללא תקווה וללא אהבה", סיפר חברו על שיחה אחת אתו. "אנו חיים בעולם אכזרי וחסר הכרת תודה, ותפקידנו הוא לתקנו וליצור סמל אמיתי של אהבה ואמונה אשר בקרבנו ואשר אבדו לכל כך הרבה אנשים". אחרי שחרורו תמך בו אחיו ואז התחיל לעסוק בחנות המכולת שלו אשר ממנו מצא את מחייתו. אך לעתים היה יוצא לראות את אמו האלמנה אשר בדימונה ומאד שמח לראותה באושרה. בימי מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים ולחם כשריונאי, וביום הראשון לקרבות הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), ביציאה מחן יוניס, נפתחה אש חזקה מעמדות האויב ומאיר נפגע מכדור שחדר דרך פתח הנהג וכך מצא את מותו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בדימונה. זכרו הועלה בחוברת "לזכרם" שהוציאה עיריית דימונה.