חדד, יוסף (שושן)

בן יוכבד וחואטו, נולד ביום י"ד בטבת תשי"א (23.12.1951) באי ג'רבה שבתוניסיה. בשנת 1956, בהיותו בן חמש שנים עלה יוסף לארץ עם משפחתו והשתקע בנתיבות. הוא החל בלימודים יסודיים בבית-הספר "נתיב יצחק". את לימודיו התיכוניים סיים יוסף ב"קריית החינוך" בעזתה. אחת ממשאלותיו המרכזיות הייתה להשתלב בהוראה, אולם בשל הכורח לסייע בפרנסת המשפחה, פנה ללימודים מקצועיים. ב-1969 התגייס יוסף לצה"ל ושובץ לשרת במשטרה הצבאית. זמן-מה הוא היה מופקד על הכשרות ביחידה. כשסיים את השירות, עבד יוסף ב"סולל בונה", אבל כמיהתו לדעת לא הרפתה ממנו, והוא פנה ללימודים בשיעורי-ערב ב"ישיבת הנגב" בנתיבות. באותה עת הוא גם השתתף במכללה הטכנולוגית במקצוע המסגרות והכרסום. בתום הכשרתו הועסק יוסף כמסגר במפעלי המועצה האזורית "בני-שמעון", ועד יומו האחרון עבד ב"מתכת סדום". ב-1979 נשא יוסף לאשה את אסתר, ועבר לעיר מגוריה – באר-שבע. יוסף, שנקרא בשם החיבה "שושו", היה אדם ישר, נאמן וענו. הוא היה חברותי ונודע אף באהבתו לבעלי-חיים ולצמחייה. הוא גידל בחצרו ירקות ועצי פרי, וטיפח תרנגולים, יונים ואווזים. יוסף היה מסור למשפחתו, ושקד שלא יחסר לה דבר. לבתו הראשונה הוא נתן את שם סבתה – צביה. בתו השנייה, שנולדה לאחר מותו, נקראה על-שמו – שושי. במלחמת שלום הגליל נקרא יוסף לשרת בלבנון, והשגיח על הכשרות במשטרה הצבאית שם. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) עקב התפוצצות מיכל גז בבית הממשל בצור, קרס הבניין וקבר תחתיו את יושביו. בין ההרוגים היה גם יוסף. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנתיבות. מפקדו ציין במכתב למשפחתו, כי "יוסף היה ישר דרך, מסור בלי גבול למשימות שהוטלו עליו, וראה בהן שליחות למילוי צו התורה 'והיה מחניך קדוש'. אופיו הנוח ומזגו הטוב הם סמל, דוגמה ומופת לצורת התנהגות של אדם מישראל". משפחתו הנציחה את זכרו ברכישת ספר תורה לבית-הכנסת בנתיבות