חדד, דוד

דוד, בן מרגלית ואליהו (לולו), נולד ביום י"א בתשרי תשט"ו (8.10.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" בירושלים ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-חקלאי בעין-כרם ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. דוד היה תלמיד מצטיין, שהבין כי רק בהתמדה ובשקידה יוכל להגיע להישגים של ממש. הוא הציב לעצמו מטרה לעמוד בבחינות הבגרות, ועל-כן שקד על לימוד המקצועות שהתקשה בהם. ציוניו הטובים הפתיעו גם את מוריו, שנדהמו למראה התקדמותו המהירה בלימודים. הוא אף סייע לחבריו לספסל הלימודים בפיתרון בעיות שהתקשו בהן. היה פעיל בחיי החברה בבית-הספר וכחבר במועצת התלמידים של בית-הספר דאג לשיפור תנאי הלימוד והביא את דבר התלמידים ועמדותיהם בפני ההנהלה. הוא היה שותף לפעילות חברתית ותרבותית ענפה והיה האחראי לארגון מסיבות וטיולים במסגרת בית-הספר. יחד עם זאת היה שותף גם למעשי הקונדס של התלמידים והיה הרוח החיה בכל מעשה שובבות, אך בזכות רגש האחריות ותבונתו, ידע כיצד לא לעבור את גבול המותר. הוא היה חובב ספורט נלהב, הצטיין במשחקי הכדורגל והכדורסל והגיע להישגים מעולים באתלטיקה קלה. בכך המשיך בדרכו של אביו, שזכה באליפות המדינה בריצות למרחקים ארוכים. דוד רכש לעצמו ידידים רבים בזכות טוב לבו, ותרנותו והיותו נוח לבריות. הוא פילס את דרכו בהתמדה ובעקשנות והוכיח לכל כי בעזרת כוח רצון אפשר לעמוד בכל אתגר ולהגשים את המטרות שהציב לעצמו. הוא אהב את בני משפחתו, נהג מצוות כיבוד הורים והיה מורה הדרך והיועץ לאחיו ולאחיותיו הצעירים. דוד גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1972 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס לתותחני טנקים וסיים כחניך מצטיין. אחרי-כן הוצב בגדוד טנקים בסיני. דוד היה תותחן מעולה ואיש צוות מסור, מקובל על מפקדיו ואהוד על חבריו ליחידה. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב הקשה שהתחולל בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע דוד ונהרג. הוא נפל בקרב יומיים לפני יום הולדתו התשעה-עשר. עשרה חודשים אחרי נפילתו, נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "דוד ז"ל שירת כתותחן טנק ביחידה, היה בעל יזמה ופעלתן והתגלה כאיש צוות חרוץ ואהוד על חבריו ועל מפקדיו כאחד". חבריו לכיתה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו מפי חברים לספסל הלימודים וחברים לנשק