בן שולמית ויהודה. נולד ביום י' בכסלו תשל"ה (24.11.1974) בירושלים. בן שלישי לאחר שתי בנות, ואחריו נולדו עוד שתי בנות ובן. גיא גדל במושב ישעי שבעמק האלה, והיה ילד ספורטיבי ומלא שמחת חיים. הוא החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר האיזורי "אבן העזר" במושב נחם. גיא התבלט כספורטאי מצטיין והשתתף במשך שלוש שנים בחוג "קונג פו". הוא המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "קרית נוער" בירושלים. בשנים אלה היה גיא פעיל מאוד מבחינה חברתית, הוא עמד בראש קבוצת הנוער במושב ויחד הצטרפו לתנועת "בני עקיבא" במקום. גיא יזם טיולים לבני גילו, ארגן ודחף פעולות תרבות במושב וסחף אחריו חברים לחוגי ספורט. כבר אז באו לידי ביטוי כושר המנהיגות שלו וחנו הרב. בנוסף לעיסוקיו הרבים נמשך מאוד למוסיקה והאזין לה בקשב רב. בסיום לימודיו נותרה לו תקופת זמן ממושכת עד הגיוס, אותה הקדיש לעבודה במשק המשפחתי. גיא סייע בגידול העופות ובעבודה חקלאית ואף לקח על עצמו עבודה נוספת כדי לממן את טיוליו ובילוייו הרבים. גיא היה בעל אישיות מיוחדת במינה. הוא אהב את החיים וידע ליהנות מהם. חיוכו הכובש, נועם הליכותיו וכישוריו הרבים הפכוהו למושא הערצה בעיני רבים. את האהבה הרבה שקיבל ידע גם להעניק, הן למשפחתו והן לחבריו. הוא לא הרבה לדבר על העתיד הרחוק והעדיף ליהנות עד כמה שאפשר מכל רגע, למצותו עד תום, וכשנשאל על העתיד היה אומר תמיד – "יהיה בסדר". גם אם לא דיבר הרבה על שאיפותיו הצבאיות, היה ברור כי יבחר במסלול הקרבי. בסוף חודש מרץ 1993 התגייס גיא לצה"ל, עבר מסלול טירונות והוכשר כלוחם חי"ר. בהמשך, עבר קורסים נוספים ובהם קורס מ"כים וקורס קשרים גדודיים. הוא הוצב בפלוגה מסייעת של יחידת גולני בגדוד חי"ר ושירת בלבנון. לכל אורך שירותו הצבאי זכה לתמיכת משפחתו, שהרעיפה עליו חום ואהבה. כל ביקור שלו בבית, אם במסגרת של "אפטר" קצר או בסוף שבוע, הפך לחגיגה. תשומת הלב והפינוקים הרבים שקיבל בבית סייעו לו לחזור לקו הראשון בכוחות מחודשים. גיא היה מועמד לקורס קצינים בזכות חוות הדעת של מפקדיו שהעריכו כי יוכל לשמש כמפקד מחלקה. ביום כ"א בתשרי תשנ"ו (15.10.1995) יצא גיא עם כוח של חטיבת גולני, כדי להעביר אספקה לכוח שריון שחנה במרחק חמישה קילומטר. הכוח נע בדרך עפר, ממוצב ריחן לעישייה שבגזרה המזרחית של רצועת הביטחון. הנגמ"ש בו נסעו עלה על מטען צד שהניחו אנשי חיזבאללה. גיא נפצע פצעים אנושים ונפטר מפצעיו בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. עמו נהרגו סרן יוסי אוחנה, סמ"ר אייל שמח, סמ"ר אייל דרור, סמל יותם ענבר וסמל יאיר ברק. גיא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות – אורית, ורד, נעמה ואושרת ואח – אביתר. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון. לאחר מותו, התפרסמו כתבות נרחבות בעיתונות על הקרב ובהן גם קווים לדמותו. מפקד היחידה בה שירת גיא כתב למשפחה: "גיא היה סמל מחלקה בגדוד 'הבוקעים הראשון'. מזה כשמונה חודשים, עוצמתו של גיא כמפקד וכמנהיג היו בולטים ביותר. לגיא היה כשרון מיוחד בפיקוד – היה אדם שקט ונינוח, אך מקצועי בכל תחום בו עסק. דרישותיו מחייליו היו גבוהות ביותר, אך יחד עם זאת תמיד ידע ללמד, לחנך ולהוביל. הוא היה דמות מפתח במחלקה בפרט ובפלוגה בכלל. תמיד היה עם חיוך על הפנים, מקשיב, לומד ומתקן." סגן- מפקד חטיבת גולני ספד לו על קברו: "העיניים רואות, אך הלב ממאן להאמין. תמיד בלטת במנהיגות הטבועה בך. אתה, אוהב החיים, סמל המחלקה, שמעולם לא צריך היית להשתמש בכוח בדרגותיך בעת שהפכת את חייליך ללוחמים. היית גם חזק באופייך. מעולם לא נשברת. תמיד צעדת קדימה עם הרבה שמחה. דרור, שהיה המ"מ שאהבת והיה לך כאח, נהרג יומיים לפני שנגדעו חייך. כשחבריך שכבו דוממים, אתה עדיין נאבקת, וכשהגעת לבית החולים, חשבנו שתוכל למוות. אתה, שאהבת את החיים והחיים אהבו אותך – דממת. אולי רצית להיות עם חבריך, שחייהם נגדעו יחד אתך… היה שלום אחי, לוחם גולני". בעצרת שערכה המשפחה לזכרו, אמר חבר לפלוגה: "הפלוגה בשבילך היתה מעבר לכל. החברים שאהבת, הדאגה שדאגת, הדוגמה שנתת והמודעות שהשארת – חרטו בתוכנו את דמותך האהובה על כולנו. לא אשכח את אותן שעות שהעברנו, אני ואתה, באמצע שום מקום – מוקפים כפרים של מחבלים, כשהערב עובר בגופנו. אך למרות הכל ולמרות הדריכות, תמיד ידענו למצוא את הזמן לצחוק ולהעביר את הזמן כמו שרק אנחנו, החברים מ'המסייעת' יודעים". משפחתו כתבה לזכרו: "כל יציאה שלך הביתה הפכה את אותו יום לחג. התכוננו לבואו של הנסיך. במדי זית, עם תיק על הגב והרובה, היית נכנס הביתה ומחייך את החיוך היפה שלך. עיניך ברקו מאושר, ובאותו רגע הבית היה מתמלא אור."
