חדד, אשר-מסעוד

אשר-מסעוד, בן שרה וסעדני, נולד ביום כ"ו בסיון תשי"א (30.5.1951) במדנין שבטוניס ועלה לארץ בשנת תשי"ג (1953). הוא למד בתלמוד תורה של "אגודת ישראל" בצפת ובישיבה בצפת, וסיים שנת לימודים אחת בטכניון בחיפה, במחלקה לייצור ולתעשייה. מילדותו היה אשר תלמיד חרוץ, תאב דעת והשכלה, מוכשר ושופע רעיונות. בהיותו נער צעיר, כבר הוטלו עליו חובות משפחתיות, בעיקר בעזרה ובחינוך לאחיו ולאחיותיו הצעירים ממנו. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, היה אשר כמבוגר לכל דבר והתגאה מאוד בעובדה שסומכים עליו, ואפילו ענייני כספים הפקידו בידו. העצמאות ואי-התלות היו מתכונותיו העיקריות, הטבועות באישיותו. החינוך הדתי, שקיבל בישיבה, נתן את אותותיו ועיצב את דמותו. הדבר מתבטא היטב במכתב שכתב אחרי טיול עם חבריו בישיבה: "עלי להימנע מכל רכילות ולעג לאדם שאינו נמצא במקום ולא להשמיצו בכל מקרה ובכל מצב, למרות שהעניין הוא נכון ואמיתי". במקומות אחרים תיאר את נקיפות המצפון שהיו לו לאחר שהלך רכיל על חבר. כעבור שנים, כאשר כבר היה חייל, הרבה מאוד להתבלט בענייני דת והתנהגות. אולם כנותו, רצינותו ויושרו מוצאים ביטוי במכתבים שכתב להוריו ולמוריו בישיבה, ותיאר בהם את מחשבותיו ואת מעשיו. אשר גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים בחיל, והוכשר כאיש צוות וכמפקד בטנקי סנטוריון ופטון. בתקופת מלחמת ההתשה שירת שלושה חודשים באזור התעלה ואחרי-כן היה מדריך בבית-הספר לשריון. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר עשה מאמצים רבים כדי להיכנס ללמוד בטכניון בחיפה. בעבודה קשה צירף פרוטה לפרוטה לתשלום ההוצאות הכרוכות בלימודים. הוא שלח ידו במלאכות שונות – היה מדריך, מורה, בנאי, שרברב – הכל כדי להגשים את חלום הלימודים האקדמיים בטכניון, בלי להעמיס על הוריו נטל כספי לצורך זה. על תקופה זו בחייו כתבה פרופ' בלה מנהיים, מרצה לסוציולוגיה בטכניון: "הכרתי את אשר כאחד המעטים אשר הצליחו להתגבר על מכשולים רבים בדרך לחינוך הגבוה, והוא הצדיק את התקוות שתלו בו אלה שסייעו לו לעלות על דרך זו. בפגישות המעטות אתו ראיתי צעיר עדין, רציני, מסור ולא היה ספק כי הוא מסוגל לתרום רבות". בשירותו בצבא, כמו גם בתקופה שהיה סטודנט בחיפה, היה אשר קשור מאוד להוריו ולבני משפחתו. לפני בחינות, למשל, לא נעתר להפצרת חבריו להישאר בחיפה כדי ללמוד בצוותא, אלא העדיף לנסוע הביתה, כדי לבלות את השבת בחיק המשפחה. חבריו זוכרים אותו כאדם שהקפיד על הופעתו ומראהו החיצוני. במלחמת יום-הכיפורים היה אשר מפקד בדרגת סמל-ראשון, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) על גבעת 'מכשיר' מזרחית לתעלה, נפגע אשר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצפת. השאיר אחריו הורים ותשעה אחים ואחיות. הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו, בשם "על אשר נקטף באבו", ובו מדברי בני המשפחה, חברים וידידים על דמותו.