חדד, אברהם (“אבי”)

בן שושה וסעדיה. נולד בשנת תרצ"ט (1939) בתימן. בגיל רך נתייתם מהוריו. בהיותו כבן 9-10, בשנת 1949, עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" ונמצא בכפר גנים, אשר ליד פתח תקוה, שם למד במוסד של הרב צביק. אהב ספורט והיה עוסק בעבודה ציבורית. עבד כגנן וצבע, אבל כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל בפברואר 1958 יצא ושירת בהנדסה קרבית. רוחו היתה טובה עליו תמיד ופיו מלא שיר וצחוק כל הימים; וגם בצבא (כפי שמפקד הפלוגה כתב למשפחתו במכתב התנחומים שלו אחרי שנפל) היה מעורר ומלהיב את אנשי מחלקתו לקראת משימות ותפקידים. ביום השני לקרבותיה של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) בקרב על ג'נין, נפל אברהם והוא אז מקלען בזח"ל משוריין כמפקד מחלקה: ידיו היו נתונות אז לחילוץ נפגעים ורכב תחת אש האויב, כפי שהמפקד סיפר במכתבו הנ"ל. הניח אשה ובת שמלאו לה שבעה חודשים בנפול אביה. באותו קרב גילה אברהם גבורה ועוז רוח, דבקות במטרה ותושייה ובהתנהגותו בשדה הקרב היה לדוגמא ללוחמי העוצבה כולה, לאחוות לוחמים מתוך סיכון נפש. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בעפולה. בחוברת שהוציאה פלוגת ההנדסה של עוצבת "ברק" הונצח שמו.