חגי, יוסף
בן דוד וירדנה. נולד ביום י"ג באב תשי"ד (12.8.1954) בתל-אביב. בילדותו כינו אותו הדודים 'ציקי', ובבגרותו קראו לו חבריו 'חגי'. את לימודיו היסודיים התחיל בבית-הספר 'יהודה המכבי' שבתל- אביב וכשעברה המשפחה לגור בגבעתיים, המשיך בבית-הספר היסודי 'גורדון', ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר ע"ש דוד קלעי. יוסי בלט כתלמיד מעולה. הוא הצטיין במיוחד בלימודי הערבית, ובעת גיוסו התנדב לחיל-המודיעין. אהב מאוד את תקופת-לימודיו, ולדברי אחיו, שי, יוסי אהב מאוד ללמוד וגם ללמד את חבריו ולדרבנם בלימודים. יוסי היה מען ידוע בבית-הספר לפתירת בעיות לימודים. אהב לשחק כדורגל והיה חבר תנועת 'הצופים'. היה מדריך קליעה, נטל חלק בתחרויות-קליעה רבות וגם זכה בפרסים. בתחילת נובמבר 1972 גויס יוסף לצה"ל והוצב לחיל-המודיעין. במסגרת שירותו הצבאי שימש לסירוגין בתפקידים של חוקר ורושם. הוא נטל חלק במלחמת יום-הכיפורים, בלט במסירותו הרבה ובשאיפתו לביצוע מושלם. כאשר השתחרר מצה"ל בדרגת סמל כתב מפקדו: "החייל מילא את תפקידו בצורה טובה מאוד ולשביעות-רצונם של מפקדיו". מיד עם שחרורו פנה יוסי ללימודים האקדמיים. שאיפתו הראשונית היתה ללמוד רפואה, אך כפי שמעידה עליו אשתו, יוסי היה עדין נפש על-כך שלא היה יכול לראות פצוע, לכן ויתר והתחיל בלימודי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת ת"א. בתום השנה הראשונה ללימודיו נשא יוסי את חברתו מכבר, מירי, לאישה. הוא עבד ולמד במקביל ובתום השנה השלישית ללמודיו, על סף קבלת התואר רואה-חשבון – קרה האסון. ביום ט' בחשון תשל"ט (9.11.1978) כשהיה בשירות-מילואים, בדרכו חזרה לבסיס לאחר חופשה קצרה, נהג ברכבו הפרטי והתנגש במשאית שדהרה בדרך הריקה. בן 24 היה בנפלו. ביום י' בחשון תשל"ט הובא יוסף למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל חגי יוסף היה חייל נאמן ומסור לעבודתו כחייל-חובה. היה לו חוש-הומור מפותח ואהב תמיד להתלוצץ. הזדמן לי להכיר אותו גם כחייל אחראי ואהוב בשירות-מילואים".
