בן רותי וישראל. נולד ביום כ"ה באייר תשל"ד (17.5.1974) בפתח תקווה. הרביעי בין חמשת ילדי משפחת חג'אג', אח לאייל, דרור, גלית ואוריאן. שרון גדל במשפחה מסורתית ובאווירה אוהבת מאוד בין כל האחים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי ע"ש הוברמן בעירו והמשיך בחטיבת הביניים "עלומים". כילד, היה ידוע בחריצותו הרבה, בנכונותו המתמדת לעזור לזולת ובנדיבותו. שרון אהב מכוניות והכיר שמות ודגמים של כל רכב שראה. כבר מגיל אחת עשרה עבד בבריכת השחייה. היה חובב ספורט, אהב את פעילות הגדנ"ע והתנדב למשמר האזרחי. לאחר סיום כיתה ט' עבר שרון לעבוד בקונדיטוריה והחל ללמוד את המקצוע שחלם לרכוש כמבוגר. העבודה המעשית, ובעיקר כל מה שקשור בהכנת אוכל, עניינו אותו יותר מלימודים עיוניים. מיומנות רבה רכש באפיית לחמניות וקיווה ללמוד בארץ, בבית-הספר "תדמור" ולהמשיך בחו"ל, כדי להתמחות בניפוח דמויות ופיסול בסוכר. גם בתקופת מלחמת המפרץ התמיד בעבודתו, והמשיך לנהל בזמנו הפנוי את המזנון בבריכה. שרון השפיע נדיבות על כל הסובבים אותו, במתנה, בהלוואת כסף, בעזרה, ומעל הכל, במצב רוח מצוין, שופע הומור, חיקויים ובדיחות. אם מישהו היה זקוק לכסף – שרון היה הראשון להלוות לו, אם קנה בגד שמצא חן בעיני אחיו – פשט ונתן לו במתנה. שרון הפגין עמדות חינוכיות נחרצות – שכנע את חבריו להפסיק לעשן, להתרחק מסמים ומפשיעה. הוא אף ניצח בתחרות "הורדת ידיים". שרון התגייס לצה"ל במאי 1992, והוצב במשמר הגבול. ביחידה זו עשה את כל שירותו הצבאי, בעיקר בגזרת רמאללה, ונטל חלק בכל הפעילות המבצעית, בפיזור הפגנות, במרדפים אחרי חוליות מחבלים, בביטחון שוטף ואף בעזרה לצוות הטבחים בבסיס. הוא השתתף בקורס הכשרה ל"מסתערבים". לקראת תום שירותו עבר גיבוש ליחידת הימ"מ של המשטרה, שם תכנן להיקלט לאחר שחרורו. מדי יום התקשר הביתה ובסופי שבוע הגיע, "האור של הבית", כדברי אמו. בחופשות עזר לידידו התקליטן וניגן בדרבוקה. בחצי השנה האחרונה היתה לו חברה קבועה. בני המשפחה מתארים את שרון כבחור ישר, חרוץ, שמח ומלא קסם אישי. ערב אחד, חודש לפני שחרורו מצה"ל, נפגש שרון עם חברים במועדון. אדם חמוש בסכין, שניסה להיכנס בכוח למקום, חשב בטעות ששרון הוא שומר הסף, דקר ורצח אותו. סמ"ר שרון חג'אג' נפל בעת שירותו, ביום כ"ה באדר א' תשנ"ה (25.2.1995). בן עשרים ואחת היה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "סגולה" בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. אחותו, אוריאן, כתבה לו: "אחי היקר, תמיד אהבתי אותך, ולמצוא תמונה שלי בארנקך זו היתה הרגשה חנוקה. היינו רבים תמיד ואבא אמר שזה מתוך אהבה, אהבת אחים. וכבר מתחילים הגעגועים. ליופי המרהיב שלך, ולנשמה שהיתה לך. תמיד אוהב אותך, כי אתה איתי לעולמים ולא סתם במרומים. נהנית מכל שנייה שעברה, אולי הרגשת שזה בא. אני לא יודעת מה כעת, כי לחיות בלעדיך זה ממש ריק. בבית האווירה מאוד שונה. בלי רעש ובלי צחוקים, קשה להמשיך את החיים". לזכרו של שרון הוקם חדר הנצחה בבסיס בו שירת בבית אל. משפחתו הכינה אלבום וקלטת וידיאו, וחברתו ערכה אלבום לזכרו.
