חג’אג’, עומר
בן יהודית ויוסף. נולד ביום ט"ז באדר א' תשמ"ט (21.2.1989) באשדוד. אח ליוגב, דנאור ואייל. תינוק יפה תואר, שקט ונוח. ילד בעל קסם מיוחד ונוכחות חזקה שמגיל צעיר גילה כושר מנהיגות ויכולת לגבש את כולם סביבו. נעים היה לשהות במחיצתו של עומר ורבים ביקשו את קרבתו. עומר גדל והתחנך באשדוד. הוא למד בבתי הספר היסודיים "יובל" ו"ארזים" והמשיך לבית הספר התיכון המקיף ז', שם השתלב במהירות, יצר קשרים אמיצים ורכש חברים אשר היו לו כאחים. קשר מיוחד נוצר בין עומר ואחד המורים וזה שימש בעבורו כאב, כמורה וכחבר. עומר למד במגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה, נהנה מלימודיו והבין שבשיחה אינטימית מלב אל לב אפשר לעזור ולפתור בעיות. בתחום הספורט היה עומר חובב גדול של טניס, כדורסל וכדורגל, ואף שיחק במסגרת קבוצת הכדורגל המקומית של בני הנוער. הוא היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורסל "מכבי תל-אביב", לא החמיץ אף משחק והעריץ את שחקנה אנתוני פרקר. עומר היה הרוח החיה ועמוד התווך של החברה. נמרץ, פעיל ויוזם, מארגן מסיבות ואירועים חברתיים. בזכותו נהנו החברים מהשתתפות כקהל בתכנית "כוכב נולד", ממסיבות חנוכה ופורים, ומבילויים נוספים, רבים ומגוונים. אם צריך היה לאסוף כסף היה עומר דואג לכך ומקפיד לשתף את כולם בתכניות. עומר היה בן למופת ומקור גאווה להוריו ולכל המשפחה. בעבור הילדים במשפחה המורחבת היה מודל לחיקוי ולהערצה. בכל אשר פנה ועשה נחל הצלחה, אך שמר על צניעות ולעולם לא התנשא. היה בעל מודעות לצורך לחסוך ולא דרש מהוריו דבר. משהגיע הצו הראשון התרגש עומר מאוד. הוא התעניין והרבה לשאול שאלות מתוך רצון להגיע לחיל שבו ימצה את יכולותיו באופן הטוב ביותר. בסוף חודש יולי 2007 התגייס עומר והוצב לחיל השריון. היה מלא התלהבות וחדור מוטיבציה לתרום ולשרת כחייל קרבי. ביום כ' בתשרי תשס"ח (2.10.2007) נפל עומר בעת מילוי תפקידו והוא בן שמונה-עשרה וחצי. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים, שני אחים ואחות. כתב אחיו של עומר לזכרו: "עכשיו עצוב לי בלילות. חולם עליך בלילות. ורואה את דמותך שכמהה לחיבוק ואהבה. ואני מנסה לגעת בך בחלום ולזכות לעוד חיבוק ממך. אך הזמן חולף ואתה לא נמצא אתנו כאן. ולכן המחשבה של החיים בלעדיך מאוד מאוד קשה. אהבתך אלינו עמדה במבחן החיים ואין לך תחליף בעולם הזה. וכמה שאתה עמוק בנשמתי, ובלבי, הגעגועים אליך לא מרפים ממני. עומר, היית עמוד התווך בחיי. ועכשיו שאתה לא אתנו, עולמי נעצר ולבי קרוע. עומר, שתדע לך שאתה תהיה נצור בנשמתנו לנצח נצחים ולעולמי עד." את השיר "צריך להמשיך" כתבה דנאור, אחותו של עומר: "הימים עוברים מהר / ואני אותך זוכרת כל הזמן / זה אותו הדבר, ואני חייבת / להמשיך לחיות עכשיו / גם כשאתה לא כאן / אתה בזיכרוני / ואף פעם לא תברח ממנו // לאן הלכת, ולאיפה הגעת / אני יודעת שזה קשה / לעזוב פתאום / באמצע החיים הטובים. // היית אח נהדר, וגם חבר נפלא / ידעת לשמור סודות, לתת מתנות / להביע נפלאות / אבל הדרך היא קשה / ואני, אני מקווה / שנעבור אותה בלב ובנשמה // לרגע בניתי מגדל יפה / יחד אתכם אבל לפתע / הוא נפל ומעד / וכל מה שהשאיר ממנו / זה חלקיקים קטנים / שמהיום ניתן רק לבנות אותם". כתבה מורתו של עומר: "עומר היקר, מאיפה מתחילים? לדבר בשבחך אין דבר קל מזה, אולם גם אין דבר כואב יותר. … אחת אחרי השנייה קופצות בראשי תמונות מהשנה האחרונה ומטקס סיום הלימודים. בכולם תיזכר דמותך כילד שחיוכו המבויש האיר את סביבתו, ילד אהוב ונערץ על כל מעגלי החברה. מבוגרים וקטנים, מורים ותלמידים, בנות ובנים. זכורה לי במיוחד תמונתך ממסיבת הסיום כרקדן יפה תואר לצלילי השיר 'שנינו יחד תחת מטרייה אחת'. התעקשת לרקוד במסיבה ומשכת אחריך גם את חברך הטוב דוד. מכיתה ט' ליוויתי אותך כרכזת וראיתי כיצד התבגרת והתעצבת. הבאת את היושר האישי והחתירה לאמת להיות עבורך נכסי צאן וברזל. ראיתי כיצד שמרת וטיפחת חברות אמיתית, עמוקה, כנה ותומכת. אין ספק כי גדלת והתחנכת על ערכים אלו בבית. בכל דבר שעשית חוש הצדק המפותח שלך הוביל אותך לדרוש לחיות בעולם טוב יותר ואנושי. תמיד כיבדת את המבוגר ממך ונהגת בנימוס, ואני באופן אישי הערצתי את הפשטות והעומק שהיו טמונים בך, את אורך הרוח, הסבלנות והענווה שאין כדוגמתם. עומר היקר, כל הורה היה מתברך בילד שכמוך. כבר חודש עבר, אולם תחושת הכאב רק מתעצמת. מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם. הייתה לי הזכות המיוחדת ללמוד ממך על דרך ארץ, רעות וכבוד הדדי. עומר היקר, תחסר לי כתלמיד ותחסר לי כאדם, אולם פרח כמוך לא אשכח לעולם. נוח על משכבך בשלום."
