חג’אג’, אליהו

אליהו, בן טורקיה ועטייה, נולד ביום ה' באב תשי"ג (20.7.1953) במושב יציץ, למשפחה ברוכת ילדים. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי במושב, ועם סיום לימודיו היסודיים נרתם לעזרת המשפחה ועסק בכל עבודה במשק. אלי היה עלם תמיר, טוב-סבר וחביב על הכל, שידע להשרות שמחה ורוח טובה בקרב בני המשפחה, למקטון ועד גדול. הוא דאג לאחיו הצעירים והדריך אותם בתבונה ובחכמה רבה, ולימד אותם סבלנות, אורך-רוח ועזרה לזולת. אלי היה פעיל בקרב הנוער במושב. הוא אהב את הארץ ואת נופיה והרבה לטייל ולסייר בה. לא היה שעל אדמה באזור שלא הכיר היטב ולא חקר את החי והצומח בו. אך יותר מכל שאף לרכוש ידע ולבסס את עתידו וכאשר קרב מועד גיוסו, עמד על כך שישלחוהו לקורס נהיגה קדם-צבאי. בכוח התמדתו ושכנועו, שהדרך שבחר בה נכונה, הצליח לשכנע את שלטונות צה"ל לשלוח אותו לקורס, ואכן עמד בו בהצלחה. אליהו גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב מיד לחיל השריון. הוא עבר בהצלחה קורס מערכות תדלוק ניידות ושימש נהג מכלית דלק. את תפקידו מילא במסירות ובנאמנות רבה. הוא אהב את הנהיגה ומפקדיו גמרו את ההלל על בקיאותו הטכנית הרבה ועל הטיפול המסור שנהג לתת לרכבו. בראש השנה שלפני המלחמה בילה אלי בביתו עם משפחתו ועם חבריו. אחיו הצעירים ממנו שתו בצמא את סיפוריו על השירות בצה"ל וחבריו במושב, ששירתו אף הם בצה"ל, חלקו עמו את חוויותיהם בעניין ובהנאה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אלי עם יחידתו בחזית הדרום. הוא עמד בארבעה עשר ימים איומים של מלחמה קשה, כשהוא מסיע את מטענו היקר והמסוכן לכל פינה שהיו זקוקים לו שם, בהפגזות כבדות ובגשם של טילים. בשקט ובבטחון נהג את מכלית הדלק והביא את הנוזל היקר אל הטנקים ואל הרכב הנלחם. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נקלע אלי להפגזה כבדה, סמוך לגשרים שהוקמו על התעלה. רסיס פגז פגע בו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו הורים ואחד-עשר אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "קבלו נא את השתתפותי הכנה בצערכם על נפילתו של אלי ז"ל. אלי שימש כנהג בגדוד והוא נפל ביום הארבעה-עשר למלחמה, סמוך לגשרים אשר על תעלת סואץ. אלי עבר עמנו את כל תקופת המלחמה והיה חייל וחבר למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, נושאים בדומייה ובחרדת קודש את זכרו. לכם כהוריו של אלי אני יכול לומר דבר אחד – אשריכם שכזה היה הבן שגידלתם". המשפחה תרמה ספר תורה לבית הכנסת במושב יציץ, לעילוי נשמתו של אלי; דברים לזכרו פורסמו בביטאון תנועת המושבים