חבשוש (תרשיש), שמעון

בן חיים ויהודית. נולד ביום כ"ו בסיון תרצ"ו (16.5.1936) בעיר צנעא שבתימן. בגיל ארבע וחצי נשלח ל"חדר". סמוך לכך יצאה המשפחה לעדן במטרה להגיע לארץ. ימי שהות המשפחה שם היו ימי-צפיה לקראת המטרה הנכספת, כי שמעון ידע, הכיר ואהב את הארץ מתוך סיפורי-אביו, שביקר בה עוד בשנת 1934. כתום מלחמת-העולם השניה, בשנת 1945, הגיעה המשפחה לארץ. הילד התחיל מבקר את בית-הספר היסודי לבנים "מזרחי", עבר לבית-הספר "תל-נורדוי;" משם לגמנסיה "הרצליה" ובה סיים את לימודיו. השתייך לתנועת-הצופים. גילה נטיות מיוחדות לספרות ועשה רוב זמנו בקריאה ובכתיבה. היה גם ספורטאי רב-הישגים. כשהגיע לגיל-הגיוס הזדרז להתיצב והשתדל לעבור את כל הבדיקות הרפואיות ולקבל אישור שהוא כשר לשירות, אף כי היתה לו אפשרות לדחות את גיוסו מטעמי-בריאות. כשאביו שאל אותו מדוע לא ביקש דחיה, ולו גם לזמן-מה, ענה: "אבא, איני רוצה להיראות כמתחמק. מרגיש אני חובתי להצטרף לצבא, לקדם פני אויב בשער ולהגן עליכם ועל כל עם ישראל בטרם יקדים, חס ושלום, האויב ויתקיף את ערינו ואת כפרינו". באוקטובר 1954 גויס לצה"ל במסגרת הנח"ל (במשק תל-קציר). לא במקרה הצטרף לנח"ל, כי תמיד אהב את הטבע, את החי והצומח שבו; בהצטרפותו זו היתה לו גם מטרה לקראת העתיד, כי הוא רצה להיות חקלאי ועובד-אדמה, ובזמן הקצר שהספיק לעבוד במשקים קיבוציים (מתחילה במסגרת מחנה-עבודה בימי החופש ולאחר-מכן במסגרת הנח"ל) עשה עבודה זו מתוך רצון והתלהבות. חיי-העיר מעולם לא קסמו לו, ובהיותו שוחר צדק ואמת (אשר, לדעתו, אינם קיימים בעיר) שאף אל חיי-כפר שקטים ושלוים. לאחר זמן-מה, בו שהה בתל-קציר, התקשר למקום (בגלל ההרים והים) ובו שאף לראות את ביתו לעתיד. זמן קצר לפני נפלו היה לחבר-המשק. כשהחלה בעיית הקורסים הצבאיים הציע עצמו לקורס-סיירים, אשר סיים בהצלחה. הוא אמנם הכיר את רוב חלקי-הארץ באופן יסודי מטיולי בית-הספר והתנועה ומסעותיו "הפרטיים", בלוויית חבר או לבדו, אולם את המעט שלא הספיק להכיר השלים כסייר בנח"ל. נפל בשעת פעולה קרבית ביום כ"ג בניסן תשט"ז (4.4.1956) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ההורים וקבוצת תל-קציר הוציאו חוברת לזכרו. על-שמו הוכנס ספר-תורה לבית-הכנסת של יהודי-תימן בתל-אביב. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".