חבשוש, יהב
בן שושנה ושמעון. נולד ביום י"ב באלול תשל"ו (7.9.1976) בתל אביב, אח לענת, רויטל ודביר. גדל והתחנך בשכונת הדר יוסף, שם למד בבית-הספר היסודי "דוד ילין", והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "עמל ליידי דייוויס", במגמת חשמל ואלקטרוניקה. מחנכת כיתתו סיפרה, שלא אהב מסגרות ולמרות זאת השתלב היטב בכיתה: "יהב היה טיפוס איכפתי, מעורב בנעשה, שהיה לו מה לומר על כל נושא… כל כמה דקות היה מפריח לחלל הכיתה משפט, שגרם לפרצי צחוק של התלמידים ולהערה של המורה והוא, בפנים תמימות, בחיוך שחציו מבויש, מתבונן בי כלא מבין על מה הכעס…". יהב היה פעלתן ואיש מעשה ובלט בשמחת החיים שלו ובצחוקו המתגלגל. גופו היה חסון אך נפשו רגישה ולבו – לב זהב. הוא התנדב בבתי כנסת ובישיבות והכל בצניעות ובענווה. יהב עסק באמנות לחימה משולבת (קאראטה וקיקבוקס) ובאגרוף תאילנדי, השתתף בתחרויות וזכה בתעודות. תקופה מסוימת אף עסק בשיט. בצעירותו, הצטרף לתנועת "הצופים" והיה פעיל בה. כשהתבגר, התחזקה אמונתו והוא נמשך יותר ויותר לדת ולעיסוק בה. יהב התגייס לצה"ל במחצית חודש אוגוסט 1995. לאחר טירונות כלל-צה"לית במחנה דותן, עבר קורס חשמלאי רכב וקורסי נהיגה וקיבל היתר נהיגה צבאי לרכב משא כבד ולרכבים מסוגים שונים. בסיום תקופת ההכשרה שובץ בגדוד של חטיבת גבעתי כנהג תובלה. בהמשך, הועבר לפיקוד דרום ולבסוף הוצב כנהג במפקדת קצין תחזוקה ראשי. יהב נחשב לחייל טוב וממושמע, נהג זהיר, מיומן ומקצועי, שמילא את תפקידו ללא דופי, גילה מוטיבציה רבה ומפקדיו הביעו את שביעות רצונם ממנו. ביום ד' באדר א' תשנ"ז (11.2.1997) נפל יהב בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה סמוך לירוחם, בצומת "הר צבוע". הרכב הצבאי בו נהג התנגש באוטובוס ויהב נהרג במקום. עמו נפלו – סגן עינת רחמן, סמל יפעת נאור ורב"ט רינת פרחי. יהב נטמן בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "יהב תואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, שהפגין נכונות לעזור ולסייע בכל עת, ויצר אווירה נעימה סביבו. יהב זכה להערכה רבה מהסובבים אותו, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". תת-אלוף דן נדיב, קצין תחזוקה ראשי, כתב למשפחה: "באותו יום בהיר ושטוף שמש העיב ענן שחור, ענן של יתמות ואובדן חיים יקרים לכם ולנו. קשה לדבר על יהב, שהכרנו רק זמן קצר, בלשון עבר. בתקופת שירותו ביחידתי, התחבב על רעיו בעיקר בשל תכונותיו המיוחדות – נעים הליכות, צנוע, יודע תורה, מסור ונאמן לעבודתו. במעט הזמן הספיק יותר ממה שניתן להעלות על הדעת. ככל שמספרים בשבחו, מתגלה דמותו המיוחדת של יהב, שכה חסרה לנו… יודעים אנו שיהב היה חבר אמיתי, ירא שמים ועושה בסתר לטובת הזולת והקהילה… דרכו הסובלנית, הצנועה והמיוחדת, תהיה נר לרגלינו, מורשת להמשך החיים, העשייה והתרומה לצבא ההגנה לישראל ולמדינת ישראל." קטע משיר שכתבה אמו של יהב לזכרו: "דעו כי לא אדם קטן חסרתם/ לא כסף ולא זהב איבדתם/ כי אם גדול נפקד מן החברה/ מלא במצוות מלא בתורה/ על אבן טובה/ חלפה מיהרה ולא עמדה/ הלכה לבית העולמים/ לבית קברות צעדה". המשפחה הנציחה את זכרו בהוצאת ספר ובהכנסת ספר תורה לבית הכנסת "עץ חיים" בהדר יוסף.
