חברוני (חלילי), יוסף

בן עזיזה ויצחק, נולד ביום כ"ג בשבט תרפ"ו (7.2.1926) בביירות, בירת לבנון. הוא למד בבית-הספר של "כל ישראל חברים" בביירות ועלה עם הוריו ארצה בשנת 1934. בארץ החל לעבוד ונשא בעול פרנסת המשפחה. תנאי חייו הקשים חינכוהו לכובד-ראש ולאחריות רבה במעשיו. היה פעיל ב"הגנה" מגיל 15. בשנת 1942 התגייס לחי"ש, עבר אימונים יסודיים וקיבל דרגת מ"כ. עם תום מלחמת-העולם השנייה היה מדריך ב"הגנה" ורבים מחניכיו השתתפו בהגנת הארץ והשפעתו של יוסף היתה מכרעת על התפתחותם ומסירותם למולדת. יוסף היה נקי, מסודר, מקפיד בחיצוניותו ובדיבורו ושימש דוגמה נאה לפקודיו. הירבה לתכן תוכניות לעתידו וסידור ביתו אשר עמד להקים אחרי נישואיו עם בחירת-לבו שנקבעו כבר למועד מסוים. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס, שירת בחטיבת "קרייתי" ובשורותיה לחם בגבולות תל- אביב, אחר-כך בקרבות אבו-כביר, סלמה, בית-דגון וספריה. נמנה עם מגיני מחנה סרפנד בעת התקפת האויב עליו ובקרב זה נפל, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הוא הצטיין לפי דברי מפקדו בגבורתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סגן.