חביב, יואל

בן טובה ושלמה, נולד ביום כ"ט בשבט תרפ"ט (9.2.1929) בברצלונה, ספרד. סיים בית-ספר עממי והצטיין בלימודיו בכלל ובציור בפרט. הוא למד סנדלרות ומצא בה את פרנסתו. ביום 2.2.1944 עלה עם הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בשכונת התקווה בתל-אביב. הוא רכש לו במהרה ידיעה בשפה העברית בדיבור ובכתב. היה בעל מחשבה מתקדמת, חבר טוב, בעל הכרה לאומית ונכון לכל שירות שיידרש להגנת המולדת. יואל התגייס במרס 1948, התאמן בכל סוגי הנשק של חיל-הרגלים, והשתתף בכיבוש בית דראס, קטרה ויאזור וכן בשירותי שמירה וביטחון. הוצע לו להיות מ"כ והוא סירב. ביום ג' באייר תש"ח (12.5.1948), בהיותו בתפקיד בכביש גדרה נרצח ביריות הפקר של חיילים בריטים, בעת הסתלקותם מהדרום. נקבר בגדרה. ביום כ"ח באלול תש"י (10.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. על פי ספורה של האחות פני לונה נחמיאס: היה זה בשנים – עשר לחודש מאי, יום זה אזכור עד סוף ימי, הבשורה המרה שעיוורה את אבי, והשכול התמקם לתמיד בלבבי, יום בו איבדתי אותך יואל, אחי. היית יפה ותמיר כמו ברוש, אך כדור ארור פגע לך בראש, נומה אחי, נער בן י"ט לנצח, עודנו ניגר הדם מן המצח. עזבת את בית ספר ואתה ילד עדיין הלכת להשתלם בייצור נעליים,  עם עזיבתנו את ספרד הפשיסטית, עברת חיש מהר לשפה העברית. היית חרוץ, נאמן והמפרנס היחיד, גאוות כולנו עם יהב לעתיד, בדירה זעירה עם הורים, בת ושני אחים, את הקטנים בלית ברירה לבן שמן שולחים. אך אז פרצה המלחמה, מלחמת השחרור, אל הדגל התייצבו כל איש וכל בחור, וגם אתה יואל, נער עם פנים של ילד, הצטרפת להגן על המולדת. ראיתיך כאשר לחופשה קצרה באת, ובעוזבך את לב כולנו איתך לקחת, את נשמותינו בנשמתך צררת, וארבעה "יתומים" בבית השארת. עמדת בעמדה ולא עשית דבר כשטור חיילים בריטים בדרך עבר, היה זה צלף שבעוזבו את ארץ שראל כיוון אליך רובה והרג אותך – יואל. היית יפה ותמיר כמו ברוש, אך כדור ארור פגע לך בראש, נומה אחי, אתה נער לנצח, לעולם לא אשכח את הדם על המצח. ברכה גילאי