חביב, יהודה
בן לוסיאן ויפה. נולד ביום ב' בסיון תשי"ז (1.6.1957) בתוניס. בהיותו בן שנה עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בדימונה. יהודה גדל וצמח יחד עם העיר החדשה, שקמה במדבר. למד בבית-הספר היסודי 'אפיקים'. משם עבר לבית-הספר התיכון המקיף שבעיר ומכאן עבר שוב ללמוד בבית-ספר מקצועי בבאר-שבע, ובחר כהתמחות את המקצוע חשמלאות-מתקנים. יהודה היה נער שעמד כל-כולו על קרקע המציאות. לבו לא נטה ללימודים ההומניסטיים והעדיף תמיד את הצד המעשי שבכל דבר. הוא נהג לפרק מכשירים ולהרכיבם מחדש, ובכך היה עוסק ביתר להיטות מאשר לימוד של חומר עיוני. אמנם, בפרק-הזמן האחרון של חייו הצעירים נשתנה טעמו: הוא אפילו הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה. תמיד גילה נטיות לאמנות, ובפרט לציור ולגרפיקה. היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד', וכשהתבגר שימש בה כמדריך. יהודה נתברך בגוף חזק ובריא, והוא התמסר לענפי-ספורט רבים, במיוחד לאתלטיקה קלה. הצטיין בריצות למרחקים קצרים, ובקפיצה לגובה זכה באליפות הנגב של בתי-הספר. בבית-הספר התבלט כתלמיד ביקורתי ולא קיבל הכל כמובן מאליו. היה מקורי, בגישתו לחומר-הלימודים ובכל נושא ידע להשמיע דעות משלו, בכל פעולה בכיתה גילה כושר- מנהיגות. חבריו בבית-הספר ולאחר-מכן בצבא אמרו כולם, כי יהודה כשמו כן הוא: חביב. משהגיע מועד גיוסו לצה"ל, בפברואר 1975, התנדב יהודה לחיל-הצנחנים. איתנות גופו ומיומנותו בספורט הקלו עליו את האימונים הקשים. אף עזר לחבריו החלשים, עודד את החיילים כשנדרש מהם מאמץ-יתר וסחף אותם בעזרת שירתו הנלהבת. היתה לו תפיסה מהירה והוא קלט על-נקלה את השימוש בנשק ובמכשירים. עבר קורס-צניחה וקורס- מ"כים וקיבל דרגת רב"ט. בזכות כישוריו הטכניים נשלח לקורס קשרי-חי"ר ועמד בו בהצלחה. הוא כבר היה בדרגת סמל, כאשר יצא, באביב 1977, עם יחידתו לתרגיל בעמק הירדן. בדרכו חזרה לבסיס עלה על מסוק, שעלה בלהבות ליד יריחו וכל נוסעיו נספו. ביום כ"ג באייר התשל"ז (10.5.1977) נפל יהודה בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבדימונה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. משפחתו הנציחה את זכרו בתרומת אבזרים לבית-כנסת מקומי.
