חביב, אליהו (אלי)

אליהו (אלי), בן רות ויוסף, נולד ביום י"ד בתמוז תשי"ב (7.7.1952) בירושלים ולמד בבית-הספר היסודי ממלכתי ג' בקרית-יובל ובבית-הספר התיכון-חקלאי בעין-כרם. אלי היה תלמיד מצטיין בלימודיו, בעיקר במקצועות הריאליים. הוא אהב מאוד את לימודי הביולוגיה והתכונן ללמוד מקצוע זה באוניברסיטה. בהיותו אוהב טבע ואדמה מושבע, אהב את כל הקשור בתחום החקלאות ולפיכך בחר ללמוד בבית-ספר חקלאי. אלי היה צבר אופייני, אך כפי שמעידים עליו בני משפחתו, ידידיו וחבריו, מאחורי המסווה החיצוני, הנוקשה מעט, שכנה נפש רגישה מאוד. הוא משך בעט סופרים וחיבר שירים. בשיריו הביע את השקפת עולמו, את דעתו על החיים, את סלידתו מרעב, ממלחמות ומפשע, וטווה את חלומו על עולם חדש, כפי שכתב באחד משיריו: "עולם עם שקט ושלווה / עולם עם המון המון אהבה ורגש". אליהו גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 ולאחר הטירונות הוצב לחטיבת "גולני". בדברים שכתב ובמכתבים ששלח, העיד כי "גולני" הייתה ביתו למשך שלוש שנות שירותו בצבא. הרי רמת הגולן וחולות עזה שימשו לו מיטה, מזרון, מקום אימונים מפרכים ובית יוצר להשקפת עולם נוקשה. אלי היה חייל מצטיין; הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים, השתתף בטיהור מחנות הפליטים שאטי וג'בלייה שברצועת עזה וכן השתתף בפשיטה ללבנון, שנערכה שנה בדיוק לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים. במלחמת יום-הכיפורים היה אלי חייל בפלוגת חי"ר. במהלך הקרב על בוקעתה, שבצפון רמת הגולן, לחמה פלוגתו כדי לחסום את דרכם של הסורים שחדרו לאזור. אלי פעל כמקלען באחד הזחל"מים. הוא הפעיל את נשקו ביעילות רבה, פגע בחיילי אויב רבים ושמר על מוראל גבוה ביחידה, למרות שרבים מחבריו נהרגו או נפצעו. במהלך הפעולה התנדב אלי לסרוק בית במזרעת בית-ג'אן ונפצע פצעים אנושים מפגיעת פגז ארטילריה של הסורים בעת הסריקה. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפטר בבית-החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. אלי זכה אחרי מותו בציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי גור, שבו נאמר, כי אלי גילה אומץ-לב בקרב, יזמה, דבקות במשימה ואחוות לוחמים.