חבה (פאוזי), עמי

עמי, בן אליז ונעים, נולד ביום כ"ד באדר תש"ח (5.3.1948) בבגדד שבעירק. בשנת תשי"א עלה עם משפחתו לארץ. ברמת השרון, מקום שם קבעה המשפחה את מושבה, למד בבית-הספר היסודי- ממלכתי, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "רוטנברג", וסיים במכללה להנדסאי בניין בתל-אביב. עמי היה רחב כתפיים ורחב לב, בן מסור היה להוריו, חרוץ בכל אשר עשה ובעל רגש אחריות. היו לו חברים טובים ורבים, ובכל מקום שביקר אימץ לו עוד ידידים חדשים, אשר שמרו לו אמונים. הוא היה צעיר חייכן ובעל חוש הומור, שידע ליצור סביבו אווירה נעימה וידידותית. לכן דבקו בו כל חבריו ואהבוהו. בנערותו היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ברמת השרון, וכן היה ספורטאי נלהב – ובמיוחד התעניין בענפי השחייה והכדורגל. עמי אהב את ארצו וטייל הרבה בשביליה, אך יותר מכל – אהב את החיים. הוא ידע לבלות, ידע ליהנות וידע לרכוש את לב הזולת. עמי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגי אמכ"ס ובקורס מקצועות טנק. במלחמת ששת הימים לחם עם האוגדה של האלוף יפה, שהגיעה ראשונה לתעלת סואץ. הטנק שלו נפגע, אך הוא יצא שלם בנס. במחצית נובמבר 1968 משיצא לחיים האזרחיים, החל לעבוד כנהג משאית, ובשעות הפנאי עזר לאביו בעבודתו. כעבור זמן עבר לעבוד באולפני ההסרטה בהרצליה, ואחרי-כן שב לעבודתו הקודמת והקים חברת משאיות בשם "ספקי ראשון". באותן שנים נשא לאישה את חברתו רחל, וברבות הימים נולדו לזוג בן בשם גיא ובת בשם שגית. מספרת אשתו: "כשילדתי את גיא, לא היה גבול לשמחתו של עמי. עיניו זלגו דמעות. הוא אהב לרחוץ אותו, אהב לשחק אתו. ולכל מקום שהלך לקח אותו עמו. משגית כמעט לא הספיק ליהנות, כי הייתה בת ארבעה חודשים בלבד כשפרצה המלחמה". עמי היה איש משפחה למופת. בחסכונותיו רכש למשפחתו הצעירה דירה והבטיח להפוך אותה לארמון, לקן חם. את הבטחתו לא הספיק לקיים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עמי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים כנהג טנק שלל בחזית הדרום. בקרבות שהתחוללו צפונית לראס סודר ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע בהפגזה ונפל. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עמי היה חייל למופת, איש שריון מעולה, שעשה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר. אהוב היה ומקובל על חבריו ועל מפקדיו, הן כחייל והן כאדם;" כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "עמי היה חייל מסור וחבר מצוין. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו".