חאטיב, חמד

בנם היחיד של גאבר וסמיה. חמד נולד ביום 10.2.1957 בכפר בית ג'אן. הוא למד בבית ספר יסודי בכפר, ולאחר מכן בבית ספר תיכון בכפר ראמה, שם סיים כיתה י"ב. חמד בלט בחברה, והיה תלמיד מצטיין. בנובמבר 1974 התגייס חמד לשירות חובה והוצב במשמר הגבול. עם סיום הטירונות הוצב כלוחם באזור יהודה ושומרון. בנובמבר 1977 סיים את שירות החובה, התנדב להמשיך בשירות קבע והמשיך לשרת כלוחם באזור יהודה ושומרון. בנובמבר 1978 הועבר לשרת במג"ב צפון, והוצב כלוחם בפלוגה כ"א. במלחמת שלום הגליל הועברה הפלוגה לשרת בתוככי לבנון. במהלך שירותו הוערך חמד ע"י מפקדיו כאדם המבצע את המוטל עליו לשביעות רצונם, מתבלט בנאמנותו ומסירותו לתפקידו. חמד היה בן יחיד להוריו, שהשקיעו בו הכול כדי שיצליח בלימודיו. הייתה לו שאיפה עצומה להמשיך בלימודיו אולם עקב נישואיו בגיל שמונה-עשרה לאשטייק הדבר לא עלה בידו. את כל מרצו השקיע חמד בהקמת משפחה, ובגיל עשרים ושש היה כבר אב לשישה ילדים, שהוא דאג ושקד על גידולם וחינוכם בתנאים הטובים ביותר. רוב חבריו של חמד היו תושבי הכפר. הקשר ביניהם היה השירות הביטחוני, בו מעורבים צעירים רבים מבני הכפר. חמד היה אהוד על חבריו, היה צנוע, פשרן ושאף תמיד לפתור בעיות ומחלוקות בדרך של פשרה ובמהירות. הוא אהב לקרוא ספרים, ומתוך חומר הקריאה נהג לחבר שירים ומאמרים, וכן לתעד אירועים מחייו. אהב את כל הקשור בשמחת חיים, כמו שירה וריקודים. סמל שני חמד נפל באסון צור השני. במהלך מלחמת שלום הגליל, בזמן שצה"ל פעל כנגד ארגוני אש"ף והחיזבאללה בלבנון, פעל מג"ב בשיתוף פעולה עם השב"כ במיגור קיני מחבלים בעיר צור. הלוחמים שוכנו במתקן שהיו בו שני מבנים בני שתי קומות. ביום שישי כ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983) בשעה 06:00 בבוקר פנה טנדר שברולט מכביש ראש הנקרה – צור לעבר המתקן, שהיה מוקף בסוללת עפר ובגדר היקפית ואובטח בשמירה מתמדת. הטנדר שנסע במהירות עורר את חשדו של המקלען והוא פתח לעברו באש. שומר נוסף שהבחין במתרחש פתח אף הוא באש לעבר הרכב החשוד. למרות האש פרץ הטנדר את שער הכניסה למתקן ונכנס בין שני המבנים. הנהג המתאבד הפעיל את 500 קילוגרם חומר הנפץ שהיו ברכב וגרם לקריסת המבנים. במקום נהרגו כשישים איש ובהם עשרים ושמונה אנשי מערכת הביטחון. חמד היה בן עשרים ושש בנפלו. הוא נטמן בחלקת קבר משפחתית בכפר בית ג'אן. השאיר אחריו אישה ושישה ילדים: תאייר, שירין, מאג'דה, ג'בר, בולאל ועיטאד, שהיה בן חודש וחצי ביום נפילת אביו. בדברי ההספד שנישאו ע"י מפקדיו של חמד נאמר: "זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה אכזרית שלא נותנת מנוח, שמקומו של יקירנו חמד נפקד מאיתנו ולא נראה אותו בנופה של פלוגה כ"א. כישוריו היו רבים. איבדנו סמל ששקט, מסירות ונכונות למלא כל פקודה אפיינו את דרכו במשמר הגבול"