זרחי, נחום (חומי)

בן ציפורה וזרח, חברי מושב נהלל, נולד ביום ו' בסיוון (חג השבועות) תרפ"ה (29.5.1925). סיים את בית-הספר העממי ושתי כיתות המשך בכפרו והשתלם בקורסים של תנועת המושבים. בדבקות טבעית של בן כפר אהב מילדותו את החי והצומח ונוף המולדת, ומטיוליו הרבים ברחבי הארץ היה מביא מוצגים לאוספי הטבע של בית-ספרו. מחיבוריו וממכתביו מתגלה שידע לא רק להסתכל ולקלוט כל רחש והתרחשות ביקום, אלא גם להביעם בתיאור חי וביופי פיוטי. מילדותו כאב והתבייש על היות עמו אובייקט סביל להתעללויות ולרדיפות מצד האחרים, ואדיר היה חפצו לאגור כוח כדי לכפר עם בני דורו על עוון החולשה של יהודים קדמונים ורחוקים. ואכן בנסות ערבים בסביבת כפרו לפגוע בכבוד יהודי ובעמל יהודי, היה מלמדם לקח נמרץ בכוח ובאומץ, כי חלפו הימים שבהם אפשר היה להמשיך בפגיעות כאלה בלי להיענש. מהלומות ה"נבוט" של היריבים העולים עליו במספרם יכלו להכאיב את בשרו ועצמותיו, אך לא להרתיע את רוחו ומרצו מהמאבק עד לניצחון. במלחמת-העולם השנייה, כשאחיו הגדול התנדב למלחמה בגרמנים, ונחום אז בן 16, הוכרח לוותר על תשוקתו להצטרף אליו גם הוא ונרתם לכל עבודות המשק במקום אחיו. בהדרכת נוער התחיל עוד בכיתות העליונות בבית-הספר וכבר אז נתגלה בו כשרון הנהגה והכנת פעולה או מסיבה בתכנון מדוקדק לכל הפרטים, הקפדה שקטה ומשפיעה בדרישת סדר ודייקנות וענווה לא-מתרפסת ביחסו לקטנים ולגדולים, ומגיל 16 ואילך המשיך להדריך תלמידים ותלמידות של בית-הספר החקלאי. ל"הגנה" הצטרף בגיל צעיר. סיים קורס מ"כים, היה מפקד בגדנ"ע, מ"כ בחי"ש ומדריך פעיל ב"הגנה". משחזר אחיו מהצבא התמסר נחום לעבודה ארגונית בנוער המושבים וגם בה הצטיין בכשרון המעשה ובכושר הביטוי הברור והמשכנע. בינתיים המשיך לתרום את חלקו בשירות המולדת. הוא השתתף בעלייה לביריה ובמבצעים אחרים. ב"שבת השחורה" (29.6.1946) היה בדגניה ב', נאבק עם החיילים הבריטיים ורק כיתה שלמה יכלה לתפסו בעמל רב ובמחיר חבלות ומהלומות שהנחית באנשיה. במחנה-המעצר ברפיח הכין את בריחתו על אף הסכנה, אלא שביום שקבע לביצוע בריחתו – שוחרר. בשנת תש"ז סיים קורס ימי בפלמ"ח, להכשיר את עצמו להעלאת מעפילים אל החוף. בסוף השנה נבחר לוועדת הנוער של תנועת המושבים ועסק, בין השאר, בארגון נוער מהמושבים להתיישבות, ובעיקר ניסה להדריכם להתיישבות על חוף אילת, אשר באותו זמן היתה מחוץ לתחום היהודי. בחודש פברואר 1948 התגייס לשירות המולדת בחטיבת "גולני". השתתף בכיבוש בית לחם הגלילית (ולדהיים) ובקרבות אחרים, סיים בהצטיינות קורס מ"מים ונתמנה למפקד קורס מ"כים. עם פלישת צבאות ערב יצא כמפקד מחלקה לחזית עמק הירדן והשתתף בהגנת הדגניות ועין גב ובפשיטה דרך הכנרת לכפר ערבי, בקרבות שער הגולן ועוד, ואחר-כך בקרבות על ג'נין, ובנסיגה ממנה. בהפוגה הראשונה חזר להיות מפקד קורס מ"כים. כשדיברה אמו על הסכנות שבמלחמה, היה אומר: "מה את חושבת, אמא, מלחמה בלי קרבנות? רוב אנשי-הצבא מוכנים לזה, בייחוד במלחמתנו, מלחמת-השחרור". השתתף בקרבות בסביבת נצרת ובמבצע "חירם" לשחרור הגליל. בכל הפעולות הללו הצטיין בקור- רוח ובהתמסרות שלמה למלאכה שיש לבצע, השרה הרגשת ביטחון על פקודיו והם חיבבוהו והלכו אחריו ללא היסוס. בסתיו 1948 עבר קורס שריון בדרגת סגן וכסגן מפקד פלוגת משוריינים יצא למבצע "חורב". גם בסוג הנשק החדש התמצא ונלחם במיטב הכושר והמסירות אף במצבים קשים ביותר. היה מפקד הכוח שפשט על עבסאן בליל 22-23 בדצמבר 1948, כחלק ממאמץ ההטעיה בגיזרה המערבית של החזית. לאחר הפריצה לעבסאן והנסת האויב נתקל הכוח בתותח נ"ט. המשוריין שבו נסע נפגע והוא נפגע קשה בראשו ונפל, ביום כ"א בכסלו תש"ט (23.12.1948). נקבר על-ידי המצרים בציון "גופת מפקד יהודי". אחרי שלושה שבועות, ביום י"א בטבת תש"ט (12.1.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנהלל. זכרו הועלה בחוברת מיוחדת בספריית "אלה הבנים" שיסדה הוצאת תנועת המושבים.