זרה, סלויאן-שמואל

בן מוריס ואסתר ז"ל. נולד ביום ד' בסיון תשי"ג (18.5.1953) בטוניס. בהיותו כבן שנה עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בעכו. שם סיים את שמונה שנות לימודיו היסודיים בבית-הספר 'בית- יעקב'. גילה נטיות למקצוע הנגרות, וכבר בגיל צעיר הרכיב חפצים מעץ, מרהיבים ביופיים. כשנה למד בבית-הספר 'פילדלפיה' במגמת נגרות, אך מחמת התנאים החומריים בבית נמנע ממנו להמשיך את לימודיו, והוא נאלץ לצאת לעבודה. עבד במקומות אחדים, מהם בקרית-הפלדה ובבית-החרושת 'שטראוס'. במאי 1971 חל מועד גיוסו לצה"ל. לאחד הטירונות הוצב לחיל- ההספקה. סיים קורסים לנהגות ותפקד כנהג למשא כבד במרחבי- סיני. אחרי-כן הועבר לבסיס-הובלה בצפון. התקשר עם בחירת-לבו פרלה, נשא אותה לאישה, והם הקימו את ביתם בעכו. נולדה להם בת. על סלויאן העיקו הקשיים החומריים, אשר משפחתו הצעירה היתה נתונה בהם. אף-על-פי כן, השתדל לקיים את חובותיו הצבאיות כהלכה. זכה מן הממונים עליו להערכה: "חייל טוב וממושמע". סלויאן כבר עמד ערב השחרור מן הצבא הסדיר והוא קיוה כי יוכל מעתה להביא שלוה ורוחה למשפחתו. והנה כחודש ימים לפני המועד נקלע אל זירת ההתקפה הרצחנית של חולית-המחבלים על העיירה מעלות, בה נפלו קרבן שישה-עשר תלמידים ומשפחה בת שלוש נפשות. בקרב זה נפל סלויאן – ביום כ"ג באייר תשל"ד (15.5.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו אישה ובת, אם ואב, שנפטרו אחרי נפילת בנם, שני אחים ושתי אחיות. מפקדו של סלויאן כתב למשפחה השכולה: "סלויאן ז"ל שירת ביחידתנו כאפסנאי ומילא את תפקידו בהצטיינות, בנאמנות ובמסירות. שימש דוגמה אישית לחבריו, היה מסור, אחראי ומוכן לעזור בכל-עת לכל-אחד".