זרביב, ז’אן-קלוד (שלום)

בן ליאור ורינה. נולד ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) בקונסטנטין שבאלג'יר. למד בבית-ספר יסודי ששפת- ההוראה העיקרית בו צרפתית. בשנת 1961 עלה לארץ והמשיך את לימודיו, ארבע שנים, במוסד 'ניצנים'. הוא יצא לצרפת, מטעמים משפחתיים, בשנת 1964, ושם עבד כשנתיים בבית-חרושת לטכסטיל בליאון. בשנת 1966 חזר לארץ כדי להתיישב בה סופית. התגורר עם משפחתו באשקלון. במאי 1967 גויס שלום לצה"ל, עשה את הטירונות והוצב לחיל- התותחנים. עבר קורס של תותחן-קשר. מפאת מחלה הורד זמנית הפרופיל הרפואי שלו וקוצר משך-שירותו. מאותה סיבה מצא את עצמו בהג"א, אבל הוא מחה על כך וביקש להעבירו לשירות שתואם את גילו. הוא הוחזר שנית לחיל-התותחנים. בראשית 1976 עבר קורס לתותחים- מתנייעים. עשה במשך הזמן תקופות-שירות-מילואים רבות. הוסמך לענוד את אות מלחמת ששת-הימים ואת אות מלחמת יום-הכיפורים. 'ג'וני', כפי שקראו לו, היה שחקן-כדורגל מצטיין והקדיש לספורט זה הרבה מזמנו וממרצו. תחילה שיחק בקבוצת הנוער של בית"ר באשקלון. לאחר-מכן נקרא לעזור לקבוצת 'הפועל' המקומית לעלות לליגה גבוהה יותר, ואמנם הצליח במה שציפו ממנו. זכה לכינוי 'מלך השערים', ושמו התנוסס לעתים על עמודי עיתוני הספורט. נסע עם קבוצתו גם לטורניר בחו"ל. ג'וני היה דמות מוכרת בעיר לא רק כספורטאי כי אם גם בזכות תכונות-נפשו החיוביות. היה אדם ישר-לב, עניו ויפה-תואר. ז'אן-קלוד עסק במהלך השנים במלאכות שונות. הוא עבד במשרד התקשורת ולאחר-מכן בכפר-הנופש הצרפתי, כאן טיפל בעיקר בסוסים, שהיו אהבתו הגדולה. בשנת 1972 נשא לאישה את יפה, בחירת-לבו, בנה את ביתו וחי חיים מאושרים. אושרם עוד גדל, כאשר נולדו שני בנים, פטריק ורונן, עליהם הרעיף ג'וני אהבה אין-גבול. כדי לקיים את המשפחה בכבוד החל לעבוד כמפעיל בחברת קצא"א וכנהג בחברת-הנפט באשקלון. בעבודה זו הוסיף לעצמו חברים ומעריצים רבים. בעל אחותו נפטר בגיל צעיר, וז'אן-קלוד שימש כאב ליתומים ודאג להם במסירות. לא ניחש, כי קרוב היום ואת ילדיו-שלו יפקוד אותו גורל. בדצמבר 1976 נקרא לשירות מבצעי, והוא נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"א בכסלו תשל"ז (13.12.1976). הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבאשקלון. השאיר אחריו אישה, שני בנים, הורים, אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בפרק-הזמן הקצר שז'אן-קלוד שהה במחיצתנו הספקנו לעמוד על נכונותו להתחבר עם שאר חיילי הסוללה ולהתחבב עליהם, על לבביותו הרבה ועל הרוח הספורטיבית שליותה אותו ביחסיו עם חבריו ומפקדיו. במותו אבד לנו חייל, שלמיטב אמונתנו עתיד היה ליטול חלק פעיל מאוד בחיי היחידה". המשפחה תרמה ספרי-קודש ופרוכת לבית-כנסת, להנצחה זכרו. כן נערך על-שמו משחק כדורגל, והגביע נשמר בידי הבן-הבכור.