זק, צחי

בן אורה ודני, נולד ביום ד' בטבת תשכ"ב (10.12.1961) בקריית ביאליק. צחי למד בבית-הספר היסודי "הבונים", בחטיבת-הביניים "דפנה" – קריית חינוך "אורט" במקום מגוריו. את לימודיו התיכוניים הוא השלים בכפר הנוער "כפר גלים" על-יד חיפה, במגמת חקלאות. צחי היה נער חסון, בלונדיני, בעל עיני תכלת וחיוך של טוב-לב, תמיד עליז ומלא חיים. הוא היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים", תחילה כחניך, ואחר כמדריך וכמרכז מחנה. פעמיים בשבוע היה צחי מגיע לקריה מכפר גלים, כדי להדריך את חניכיו, הזוכרים את השנים האלו, כתקופה היפה ביותר בתנועה. צחי אהב מאוד כדורגל. הוא עבר קורס מאמנים ב"וינגייט", והדריך קבוצות ילדים ונוער. צחי גם היה שחקן פעיל בקבוצת הנערים של "מכבי" קריית ביאליק עד גיוסו. בשנת 1979 נבחר צחי כ"שחקן הוגן" של הקבוצה, וזכה במגן מיוחד. היום, קבוצת הכדורגל נקראת על-שמו "מכבי צחי". הוא הצטיין בפעילותו למען החברה, וזכה על כך לתעודת הערכה בחטיבת-הביניים. בכפר גלים נבחר צחי לחניך מצטיין על פעילות חברתית ועבודה במשק החקלאי. מאז נפילתו, נקרא פרס החניך המצטיין על שמו, ומדי שנה, בטקס חלוקת הפרס, נאמרים דברים על דמותו. צחי התנדב למשמר האזרחי בקריה ובכפר גלים, הקפיד לשמור בשני המקומות. פעם בשבוע, הוא היה מתנדב לעזרה בבית-חולים בחיפה. צחי אהב מאוד חקלאות, והתמחה בענף הבננות. במשך שנתיים הוא ניהל יומן מפורט על עבודתו. היומן נשלח לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר עמוס דרייפוס מהמחלקה כתב: "יומן זה שנערך על-ידי צחי זק, שימש לי ככלי עזר לעריכת יומן ענף מיוחד, לצרכי מחקר. עליכם לדעת שעבודתו של צחי זק נעשתה בשקידה רבה, במאמץ רב ובכשרון ראוי לציון. מקריאת היומן מתברר לכל שבנכם אהב מאוד את עבודתו במשק כפר גלים, והיה מסור לה מאוד". ערב גיוסו לצה"ל, זומן צחי לשרת ביחידה נבחרת. למסעות מפרכים בצבא יצא לדבריו "כמו לטיול של התנועה, עם שיר בלב". ביולי 1980, הוא התגייס לצה"ל ושירת בסיירת של חיל-הצנחנים. צחי עבר קורס לוחם חי"ר, קורס צניחה וקורס צלפים. ביום 6.8.1981 הוא השתתף בתרגיל יחידתי באזור הכפר הירוק, שליד רמת השרון, לחילוץ בני ערובה. אחרי התרגיל נסע צחי לכיוון בסיסו. סמוך לצומת גלילות נפערה דלת המשאית, הוא נפל והובא במצב קשה לבית-החולים. חמישה ימים עמלו הרופאים להציל את חייו, וביום י"ב באב תשמ"א (11.8.1981) מת צחי מפצעיו. בן 19 שנים הוא היה במותו. צחי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים, אח – טל ושלוש אחיות – לירון, דפנה ויעל. אחרי נופלו, הוא הועלה לדרגת רב"ט. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "צחי היה חייל, לוחם ואח לנשק לדוגמה. היה בעל מידות ושיעור קומה של מנהיג. תכונותיו בלטו לאורך הדרך, אף בשעות קושי ולחץ רב דחף את חבריו, עודדם והיה להם לעזר כנגד כל קושי. הוא אהב את היחידה ואת חבריו ונאהב על ידם. דמותו כמחנך נוער, אוהב ישראל, חייל מצטיין, חבר נאמן, אח לנשק, מסור ומנהיג – מהווים בחייו ובמותו דוגמה ומופת לצה"ל ולעם כולו". במכתבי התנחומים, שכתבו למשפחתו, חברים, מורים, מדריכים, חניכים וידידים, מבצבצת דמותו של צחי. הם כתבו: "צחי קנה את מעמדו החברתי בזכות יושרו וחריצותו. בזכות היותו מנהיג טבעי מלידה. בחברה ובעבודה תמיד ראש וראשון. העבודה – ערך מקודש בעיניו. צחי גילם את ארץ ישראל, היפה, אותה חרש ברגליו לאורכה ולרוחבה. מי שזכה להכיר את צחי, זכה להיווכח ביפה ובאנושי שבאדם. אדם כצחי, נתן הרגשה כי אכן טוב הוא האנוש ויש להאמין בו. בצחי מצאנו אהבת הזולת, תמיכה, עזרה ועידוד. ראשון למתנדבים אחראי ונאמן בלי גבול. היה בו הכוח להפעיל את החברה ולהרים כל מבצע בהצלחה יתרה. נוהג בצדק ויושר בצורה מוחלטת. מסור למשפחה, לחברים ולכל בני האדם. נאמן למולדת ולעם ישראל מתוך הכרה פנימית. צחי אהב את כולם וכולם אהבוהו".