ז”ק, יהודה
בן פרידה ויצחק, נולד בחנוכה תרפ"ז (30.11.1926) בגבע שבעמק יזרעאל. בהיותו בן חמש עברה המשפחה לתל-אביב ושם למד בגן של "ארגון אמהות עובדות" ואחר-כך בבית-החינוך לילדי עובדים. מילדותו היה שוקד לעזור לאמו בעבודתה. הצטיין בגישה יסודית ללימודיו ונתגלו בו כשרונות מיוחדים לטכניקה ולמתמטיקה. עם סיום בית-הספר העממי אמרו הוריו לשולחו ללמוד מקצוע, אך מנהל בית-הספר השתדל שתינתן לו מלגה כדי שיוכל להמשיך את לימודיו בבית-הספר "תיכון חדש", בו למד מתמטיקה ופיסיקה לפי קורס אוניברסיטאי. חיבוריו התמציתיים הצטיינו בבהירות המחשבה ובשלמות הביטוי. בכיתה השישית אירגן עם חבריו מ"הנוער העובד" את קבוצת "שדמה" ואמר להפסיק את לימודיו ולצאת עימה להגשמה חלוצית (הקבוצה התיישבה אחר-כך ברביבים-עסלוג'). במאמץ רב עלה בידי המשפחה לשכנעו, שמחובתו לפתח את כשרונו המיוחד ולהמשיך ללמוד, כדי שיוכל לעשות עבודה מועילה בעלת ערך רב יותר. עבר לתנועת "השומר הצעיר" והמשיך ללמוד. כיוון שהמטה הראשי של ה"הגנה" היה ממוקם במחתרת בבית-הוריו, אסר עליו המפקד להשתתף בכל פעולה בארגון כלשהו ב"הגנה", אם כי היה חבר ותיק בגדנ"ע, פן ייתפס בידי המשטרה הבריטית והבולשת תפקוד את הבית בחיפושיה. חבריו, שהשתתפו בפעולות, קראו לו "פחדן" בשל "השתמטותו" והוא העדיף לשאת את עלבונו ולא הצטדק, על-מנת לא לגלות את הסוד. כדי להפחית את מעמסת הוצאות לימודיו מעל ההורים הוא נמנע מקניית ספרים ואת שיעוריו היה מכין בחדר-העיון שבספרייה, ובכל זאת סיים את בית-הספר התיכון בהצטיינות ממדרגה ראשונה. כך נהג גם בלומדו בטכניון. כדי להקטין את הצורך בתמיכה מההורים היה עובד בלילות בהטענת פרי-הדר בנמל ורכש לו את כל מכשירי הלימוד הנחוצים בכספו הוא. למד טכנולוגיה עד שנה ג' והתכונן בשיטתיות ובשקידה לעבודות מחקר באלקטרוניקה ולהשתלמות נוספת בחוץ-לארץ. להוריו הבטיח, שאת הוצאות הלימוד של אחיו הצעיר יטול הוא על עצמו. את שנת-השירות אחרי שסיים את בית-הספר התיכון, עשה בנוטרות ובשנות לימודיו בטכניון היה טוראי בפלוגת הסטודנטים שב"הגנה", ומתוך סלידה מהשררה סירב לצאת לקורסי מפקדים. בראשית 1948, כשנקראו חבריו בעלי הדרגות לשירות, התנדב לגדוד חי"ש חיפה בחטיבת "כרמלי", שהיה אחר-כך לגדוד מפואר, והשתתף בפעולות-קרב בעיר ובסביבה. הוא נשלח לקורס הראשון לנשקים, סיימו בהצטיינות ונתמנה לנשק פלוגתי נודד ביחידות הגדוד שחנו בסביבות חיפה. בגלל המחסור באנשים לא הסתפק בתפקידו שבעורף והצטרף לגדוד במסעיו ובמבצעיו הקרביים, אחרי הכנת הציוד והנשק לכשירות מבצעית ככל האפשר. באחרונה הלך עם גדודו למסע שחרור הגליל המערבי. במערכה לכיבוש עכו התנדב לצאת כפורץ במחלקת-הסער של הפלוגה. בבוקרו של יום ח' באייר תש"ח (17.5.1948) רבץ עם חבריו על גג בית גבוה מול חומת העיר העתיקה והם השיבו אש לצלפים. יהודה הזהיר את המקלען הרובץ לצדו, שלא יתרומם יותר מדי. אך הוא לא נזהר ונפגע. מיד אחר-כך פגע קליע בקובע-הפלדה שעל ראשו של יהודה והוא אמר שייקח אותו הביתה למזכרת. אחר- כך זחל להעלות על המעקה את המקלע העזוב ואז נפגע בכדור בראשו. כשהובא לחיפה לקבורה עמד חברו ליד גופתו והודיע שיירה בכל מי שינסה לקחתה לפני בוא ההורים, ובניגוד לתקנות השיג אפשרות להעבירה לתל-אביב. יהודה הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
