זקס, יצחק (זקסי)

בן מינה וישראל, נולד ביום ד' בניסן תרפ"ו (19.3.1926), בליטה ועלה עם הוריו לארץ בשנת 1936. סיים בית-ספר עממי ותיכוני למסחר בתל-אביב. בהיותו בן 14 החל לשרת ב"הגנה" כמקשר ואחר-כך בחי"ש. לא רצה לעבור קורסים ולעלות בדרגה, אלא להיות טוראי פשוט. עשה שנת-שירות בנוטרות בכפר גלעדי והאזור, ולדברי חבריו נתגלו מידותיו התרומיות בנכונות להיטיב עם הזולת ובמשמעת עצמית. הוא מילא תפקידים אחראיים גם בעזרה למעפילים בדרכי היבשה בגבולות הצפון. מטעם הפיקוד נתבקש במפגיע להתחייב לשנת-שירות נוספת ולצאת לקורס מפקדי כיתות, והוא, נאמן לטבעו, העדיף לשרת כאיש מן השורה ולא להתבלט, אך נענה לבקשה בגלל חומרת השעה. הוא סיים את הקורס בהצטיינות ועלה לדרגת קורפורל ואחר-כך לדרגת סרג'נט אזורי ומפקד משמר נע. יצחק הדריך וחינך טוראים חדשים והפכם לחיילים ממושמעים. אחרי שנת-השירות הנוספת הוצע לו מטעם ה"הגנה" פיקוד בחלק מהגליל אם יישאר בשירות. מתוך נטייתו לטכניקה חשב שיוכל להועיל יותר לאחר שישתלם בטכנולוגיה. הוא נתקבל לטכניון ולאחר שסיים בו שני קורסים, עמד לעבור למחלקה לתעופה, אך גויס עם מאות הסטודנטים הראשונים לחטיבת "כרמלי", בדצמבר 1947. יצחק השתתף בפעולות כמפקד מחלקה ומדריך בקורסים שונים וביעילות פיקודו והתנהגותו נסך הרגשת ביטחון באנשיו. בפעולת-הנקם בכפר טירה נפצע קל. שירת בעיקר באבטחת התחבורה לחיפה מדרום. ביום ו' באדר א' תש"ח (16.2.1948) נפל ביריות חיילי הלגיון הערבי בחירבה, בדרך לבית אורן, ליד חיפה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן.