fbpx
זעירא, שמחה

זעירא, שמחה


שמחה, בן טובה ומרדכי, נולד בערב ראש השנה תש"ד (29.9.1943) בתל-אביב. במלחמת השחרור לחם אביו בעיר צפת, העיר שבתה את לבו והוא עבר עם המשפחה להתגורר בה. שמחה גדל ולמד בצפת, אהב את נופיה ונהג לשוטט בואדיות, לקטוף תותים ולשחות בבריכות המים שבהם. הוא סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית החינוך הממלכתי א' בצפת וכאשר היה תלמיד בכיתה החמישית בבית-הספר התיכון העיוני בעירו, החליט ללכת לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. הוא עמד בבחינות הכניסה הקשות, שרבים ניסו כוחם ורק מעטים עמדו בהן. שמחה אהב את האתגרים הקשים שהעמידה לפניו הפנימייה, שהיו משולבים בה חיי שיתוף עם נערים בני גילו, אימונים קשים ולימודים ברמה גבוהה. שמחה גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1961 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. לאחר שהשלים את האימון הבסיסי בבית-הספר לצניחה, נשלח בתחילת חודש פברואר 1962 לקורס קצינים בבית-הספר לקצינים. הוא השלים את הקורס בהצלחה והוצב ביחידה הדרוזית ועמה שירת ברחבי הנגב. הוא אהב את החיים ביחידה והיה אהוב על פקודיו. לפי הערכת מפקדיו, היו חייליו מוכנים ללכת אחריו לכל מקום. כקצין הצטיין ביזמתו ושימש דוגמא אישית לחייליו. הוא ניחן בכושר הדרכה והסברה, ידע לשלוט באנשיו ונהג בהם יחס חם ואנושי. מפקדיו אמרו עליו שהוא "נאמן מאוד לתפקידו; שש לקבל תפקידים מבצעיים, ממלא אותם בהצלחה, ממלא משימות גם אם נתקל בקשיים". בתחילת מרס 1964 שוחרר שמחה מהשירות הסדיר והוצב לשירות מילואים בדרגת סגן. במסגרת שירות המילואים השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים. אחרי השחרור נרתם שמחה ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בגלל אהבתו הרבה לארץ ולנופיה לא היסס בבחירת המקצועות גיאוגרפיה ומזרחנות, אך בשנה השנייה ללימודים עבר לפקולטה למדעי הטבע, לחוג לגיאולוגיה. באותה שנה נשא לאישה את חברתו יעל והשניים השתקעו בירושלים. בלימודים התרכז שמחה בנושאי חקר החומר ועבר לעסוק במחקר הגבישים. את עבודת המוסמך שלו הכין בהדרכתו של הפרופסור לב וסיים אותה בהצטיינות. בשנות לימודיו נולדו ליעל ולשמחה שני ילדיהם, רן וארנה. בעידוד מוריו החליט להרחיב את מחקרו לקראת עבודת הדוקטור, ובשנת 1972 נסעה המשפחה למרבורג שבגרמניה. לאחר קשיי ההסתגלות שקע שמחה בעבודת מחקר כחבר בצוות חוקרים מארצות שונות בעולם, שעסקו בחקר גבישים מאבני הירח. באותה תקופה פרסם את עבודותיו המדעיות הראשונות והישגיו המדעיים החלו לזכות בתשומת-לב בעולם המדע וגרמו לו ולמוריו סיפוק רב. בקיץ של שנת 1973 נשלח שמחה ליוסטון שבטקסס, לכנס מדענים המועסקים על-ידי סוכנות החלל האמריקנית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הודיע שמחה כי הוא יוצא לחופשת היעדרות מן האוניברסיטה, והגיע לציריך לבוש מכנסי ג'ינס ומעיל רוח, ובידו תיק קטן, שבו מעט חפצים אישיים. אחרי קשיים מרובים הצליח לעלות יחד עם חבר על המטוס האחרון שטס ארצה. כשהגיע לישראל לא מצא את יחידתו והשניים הצטרפו ליחידת חו"ל – יחידה שהוקמה מאנשי מילואים, שחזרו ארצה. שמחה הצטרף מיד למטה היחידה ודאג במרץ רב ובמסירות להשלמת הקמתה. ביום רביעי, 10.10.1973, עלתה היחידה לרמת הגולן, כששמחה משמש קצין-מטה של היחידה ופועל מתוך נגמ"ש הפיקוד. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בקרב הפריצה למובלעת, באזור חאן ארנבה, הותקף הנגמ"ש על-ידי מטוסי האויב, ושמחה הפעיל את המא"ג נגדם בלי להתכופף, בשקט ובקור רוח. תוך כדי הלחימה וההתקדמות מזרחה נפגע הנגמ"ש באזור כפר נסג' – תל-קרין ושמחה נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, אח ואחות. במכתבו למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: …"סגן זעירא שמחה שירת ביחידת שריון כקצין מטה בנגמ"ש הפיקוד. בזמן ששירת אצלנו הוכיח את עצמו כלוחם וכאדם בעל רוח התנדבות והקרבה. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים בצערכם העמוק".

דילוג לתוכן