זנו, לוי
בן עליזה ואברהם, נולד ביום ל' בסיוון תשל"ח (5.7.1978) באילת, אח לריקי, ניסים, משה, מיכה ומאיר. לאחר פטירת אביו, שעימו היה לו קשר מיוחד, ממחלת הסרטן, גדל לוי עם אמו בעיר אילת, שאת חופי ימה אהב מאוד ונהג לבלות בהם זמן רב. לוי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'יעלים', המשיכם בחטיבת-הביניים 'אורט אילת' וסיימם בפנימיית תיכון ויצ"ו ברחובות, במגמת ליטוש יהלומים. זיקה מיוחדת חש לוי למשפחתו. הוא דאג מאוד לאמו ועשה כל שביכולתו כדי לשרת בסמוך אליה ולסייע לה בכלכלה ועבודות הבית. בחודש ינואר 1997 התגייס לצה"ל, ובתום אימוני הטירונות הוצב כנהג תובלה בחיל- התחזוקה. למרות שיבוצו בבסיס מרוחק, לא התלונן והסתגל היטב לחיי הצבא. לוי השתלב במהירות, רכש חברים רבים וביצע את תפקידו היטב. הוא היה אדם צנוע, ישר דרך וחברותי. עם חבריו הרבים נהג לבלות באילת. לוי אהב במיוחד את סופי השבוע, שבהם ראה את משפחתו, חבריו וחופי הים של אילת. כחובב ספורט, הוא נמשך במיוחד לספורט אתגרי כצניחה חופשית, וחיכה ליום שבו יוכל לחוות הרפתקאות שונות ובמיוחד קפיצת באנג'י, עליה חלם. ביום ט"ז בתמוז תשנ"ח (10.7.1998) נפל לוי בעת שירותו, והוא בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באילת. הותיר אחריו אם, ארבעה אחים ואחות. אחותו ריקי כותבת ביום השנה לנפילתו של לוי: "…היית כה אהוב עלינו. גודלת על-ידי אמא ברכות ובאהבה. היא תמיד סוככה עליך. כלפי חוץ הפגנת חוזק ובתוכך היית רך ועדין. לא השכלנו לראות את שעובר עליך. תמיד כשהיית בסביבה הבית רחש וגעש. נוכחותך היתה מוחשית ועתה שאינך, אתה כה חסר לנו, בעיקר לי, כאח עם אותן מריבות קטנות כגדולות, דברים של מה-בכך אבל אופייניים בבית בריא. אתה חסר לי, בכל. עכשיו היית צריך לממש את חלומותיך לחרוש את העולם, 'לקרוע' את הכבישים באופנוע כבד, לקפוץ באנג'י, כל אותם דברים אשר לא הגשמת. לו רק יכולנו להחזיר הגלגל לאחור… הכאב עדיין לא פג וזיכרונך לא מש מאיתנו בחיי היום יום, כאילו אתה איתנו ולוואי וניתן היה לשנות את המצב. אתה הותרת בליבנו זיכרונות ילדות, נערות ובגרות, רק לא נראה אותך גדל כגבר וכבעל משפחה. תמיד תישאר איתנו ובליבנו ונאהב את שהיית…" מתוך שיר שכתבה אמו עליזה: "לוי,/ יש ימים בם שמש יש ואושר/ יש ימים תכולים בזהרם/ לוי תמונתך אחבק ברטט/ שלי אתה לעולם ילד./ ורטטו אז השרירים המחבקים/ הלב יכאב ויצעק/ שלי אתה ילדי לעולמים/ לוי יקרא הפה – הדם יזעק."