זנדמן, דוב

בן חיה ויהושע, נולד בשנת 1906 בעיירה דזיבנישקי, ליד וילנה, פולין. בילדותו נתייתם מהוריו. היה בעל קול ערב וחובב שירה ומוסיקה. משנתבגר נעשה פעיל בייסוד "החלוץ" וכן עזר בהקמת ספרייה רבת-כרכים בעיירתו. ברוב אהבתו את אמנות התיאטרון היה הרוח החיה בלהקה הדרמטית שם. בימים ההם התחיל מגלה כישרון ארגוני והכרה ציבורית להדרכה. דוב עלה לארץ בשנת 1926 ומיד שם פניו ירושלימה. עם בואו לעיר-הקודש התקשר אליה באלפי נימים של אהבה ועל אף ייסורי-ההסתגלות הקשים, ובייחוד בעבודה גופנית אשר לא היה מסוגל לה, מיאן לעזוב את העיר. ייסורים אלה היו חביבים עליו וירושלים היתה קדושה לו. מראשית בואו היה חבר ה"הגנה" ומשנת 1929 היה פעיל בהגנת ירושלים בכל מקום סכנה. היה ער ומסור לכל הקשור בנפש היישוב והאמין אמונה עזה בכוחות הצפונים ביישוב הלוחם על קיומו – ובייחוד בימי המאבק הקשה נגד שלטון המנדט הבריטי לאחר מלחמת-העולם השנייה. אהוב היה על כל חבריו כי כולו שפע אהבה לכל מי שבא איתו במגע. היה מראשוני קואופרטיב "המקשר" ובתקופת חברותו בקואופרטיב היה גם חבר ההנהלה במשך כמה שנים. לאחרונה פעל רבות כחבר ועדת התרבות בהקמת ספריית "המקשר", כי מטבעו היה אוהב ספר. חודשים מספר לפני פרוץ מלחמת-העצמאות ביקר בארצות-הברית כדי לראות את בני- משפחתו שיקרו לו מאוד, אך כל פלאי אמריקה לא קסמו לו, ואחרי שהסביר לקרוביו מהו עניין ארץ-ישראל חזר, כעבור שבועות אחדים, לארץ באומרו: "כל מה שראיתי לא שלנו הוא". בבוא בשורת-המדינה ביום 29.11.1947 אמר ברוב תבונתו: "עוד יבוא הביצוע… עלינו להיות מוכנים למאבק קשה וממושך". מאז הפכה עבודתו כנהג ציבורי בשכונות ירושלים לתחום פעולה נרחב מתוך מסירות-נפש והקרבה. גם בימים הקשים והמרים של מצור והתקפה לא סר החיוך מעל פניו עם כל רצינות-האחריות שבלבו והוא המשיך בעבודתו במרץ. אף באותם ימים לא הפסיק את טיפולו בספריית "המקשר" ואת הפצת הספר הטוב בקרב חברים וילדים. ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) היה ממובילי שיירת "הדסה" להר- הצופים. בשעת מילוי-תפקידו זה נפל. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של ה13.4.1948- יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריסים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. דוב הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית- הקברות בסנהדריה בירושלים. הניח אישה, בן ובת.