זנגוויל, רפאל (רפי)

בן סילביה ותבל, נולד ביום ד' בשבט תשל"ו (6.1.1976) בלטביה, אח ללב. רפי למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון היהודי בריגה. בחור ספורטיבי ומלא חיוניות ומרץ שאהב לעסוק בסוגי הספורט השונים: שיחק כדורסל, למד החלקה אמנותית על קרח, שיחק טניס ובמיוחד אהב לשחק שחמט והגיע להישגים מכובדים מאוד בתחום זה. כל דבר שעסק בו עשה על הצד הטוב ביותר. רפי לא הרבה בדיבורים והיה בחור שקט וחייכן. הוא גילה עניין רב בכל המתרחש בארץ-ישראל ובפברואר 1995 עלה לבדו לארץ. רפי למד עברית באולפן בקיבוץ צובא, וכעבור חצי שנה לערך ידע עברית היטב. במקביל ללימודיו עבד במשק הקיבוצי ובפרט בלול תרנגולי ההודו. בזמנו הפנוי אהב מאוד לטייל בארץ עם חבריו החדשים מהקיבוץ ועם חבריו הוותיקים מריגה, איתם הרבה להתראות. לאחר שסיים את לימודי האולפן, עבר רפי לירושלים ובאוקטובר 1995 התחיל ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית והתגורר במעונות הסטודנטים. במקביל ללימודיו עבד רפי למחייתו. בלילות עבד במאפייה ובימים למד למכינה. למרות הכל הצליח מאוד במבחן הפסיכומטרי והתקבל לפקולטה לכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. הלימודים היו קשים ורפי החליף מקום עבודה. הוא התחיל לעבוד בערבים בשמירה, תחילה בחברה פרטית ולאחר-מכן באוניברסיטה עצמה. עבודה זו איפשרה לו להקדיש זמן רב יותר ללימודים. למרות הקשיים רפי מעולם לא התלונן. לאחר שתי שנות לימודים בחר להתגייס לצה"ל ולהמשיך בלימודים לאחר השירות. רפי ביקש לתרום למדינה ככל יכולתו ולשרת ביחידה קרבית. הוא רצה לשרת בצנחנים אך איחר את מועד המיון ביום אחד, משום שלא הספיק לשוב ארצה מריגה, מביקור אצל אמו ואחיו. ביולי 1998 התגייס רפי לצה"ל, לחטיבת "גבעתי". אימוני הטירונות נמשכו שמונה חודשים ורפי היה בין המצטיינים. הוא ביקש לצאת לקורס מ"כים אך הדבר נדחה לזמן-מה. ביום י"ח בשבט תש"ס (25.1.2000) נפל רפי בקרב בדרום לבנון, מפגיעת טיל בעמדה שבה שמר במוצב 'רותם'. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה רפי לדרגת סמ"ר. סא"ל דניאל, מפקד יחידתו, כותב: "רפי שירת בגדוד 'צבר' בחטיבת "גבעתי" כלוחם, מקלען בפלוגת החוד. בחייו היווה רפי דוגמה וסמל. לוחם וחבר שדאג לסייע לכל פונה בכל זמן ועת. שירותו את גדודו, פלוגתו ומולדתו היו ללא דופי ועל כך צוין עוד בחייו כחייל מצטיין וכמופת פלוגתי. סביבתו הקרובה של רפי היתה תמיד נעימה, הוא השרה על חבריו הרבים לפלוגה תחושת ביטחון ומסוגלות, הישגיות ומוכנות. דמותו היתה תמיד אהובה, אהודה ומקובלת בקרב חבריו לפלוגה ולנשק ומוערכת על ידי מפקדיו. תהיה נחמתכם בכך שרפי היה אהוב ומוכשר ומהטובים שבלוחמינו."