זמל, ישראל

בן רחל וחיים, מחלוצי העלייה השנייה, נולד ביום ג' באדר תרע"ה (17.2.1915) בקבוצת מרחביה. בשנת תרפ"א עברו הוריו לנהלל והיו ממייסדי המושב. ישראל סיים את עשר הכיתות של בית-הספר ונודע בשקידתו בלימודים ובקריאת ספרים ובנאמנות לכל מה שנטל על עצמו. גם שובבותו לא גרעה מחיבת המורים אליו. הוא התבגר בעבודה במשק הוריו והיה לבחור כבד-ביטוי וכבד-תנועה, מסוגר בתוך עצמו, אך חביב על חברים מעטים שפתח בפניהם את צפונות לבו. אהב מאוד להאזין למוסיקה קלאסית, שמצא בה ביטוי חי לאשר תוסס בנפשו ללא מוצא. ישראל הירבה לנגן ולזמר כדי לבטא בדרך זו מה שנבצר ממנו להביע בדיבור. בשנת 1933 הצטרף ל"הגנה" המקומית, היה ממונה על ה"סליק" והתאמן בחבלה. באותה שנה התנדב למשמרות על פרדסים בשרון – במלחמה למען עבודה עברית. כן נענה תמיד לכל קריאה לעזרה ליחיד ולכלל. היה בין היוזמים להכנסת ענף גידול הצאן לנהלל ועם עוד שניים מצעירי המקום קנה עדר-צאן והיה לרועה. בשנת 1936 השתתף בפעולה לארגון צעירי נהלל להתיישבות בשימרון ועלה שמה בין הראשונים. הארגון היה לקבוצה, שקלטה קבוצה צעירה חניכת דגניה ויחד עלו להתנחלות בחניתה וישראל קיבל עליו את האחריות לענף גידול הצאן כבעל ניסיון רב בו. הוא השתתף גם בשמירת המקום ובהגנתו ובזכות יושרו ופשטותו נתחבב על חבריו וקיווה למצוא כאן את סיפוקו ואושרו. כשהתגייס אחיו הצעיר לצבא במלחמת-העולם השנייה, ויתר על שאיפותיו ותקוותיו שאיחרו להתגשם, וחזר לעבוד במשק הוריו. בחורף תש"ח מילא את חובתו בשמירה ובהגנה ובראשית מאי 1948 התגייס לשירות מלא בחטיבת "גולני". השתתף בקרבות משמר העמק ובחזית סג'רה-לוביה. שם נפצע ויומיים לפני תום חופשת ההחלמה חזר לגדודו בהדגישו שהוא מסוגל שוב לשירות ואסור לו לשבת בטל אף יום אחד נוסף. הוא עבר עם גדודו אל הנגב ובאחרונה השתתף כחבלן במבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחום ישראל. בהסתערות השלישית בזחל"מים על משלט ליד רפיח נפגע ונפל לפנות-בוקר ביום ג' בטבת תש"ט (4.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנהלל. זכרו הועלה בספר "אשר שכלנו" לזכר חללי נהלל במלחמת-העצמאות.