זמיר, חגי (“חגיל’ה”)

בן דויד ושרה. נולד ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948) בכפר חסידים. אחרי שסיים את לימודיו בבית ספר יסודי בכפר חסידים למד בבית ספר תיכון דתי בחיפה ("יבנה") ואת שעות אחר הצהריים היה מקדיש לעבודה במשק אביו שבכפר, כי חגי ניחן ברצון כן לעזור לזולת ועל אחת כמה וכמה בכיבוד הורים. הוא השתייך לתנועת "בני עקיבא" וגילה נטייה למנהיגות. כשמו כן היה – כולו אומר חג ושמחה (לפי דברי אחיו קראו לו "חגי" משום שנולד בחג הסוכות ויום זה היה למשפחה לחג). גופו היה בריא ונשמתו עדינה ומעולם לא סר החיוך מעל שפתיו. בסניף "בני עקיבא" פעל רבות כמדריך למען חניכיו ובבית הספר היה תלמיד מצטיין אולם אף פעם לא הסתפק בכך והיה עוזר לחלשים ממנו בכיתה יום יום. גלוי לב היה ובשעת הצורך היה אומר את האמת בפני חברו גם אם זו היתה אמת מרה. בטפיחת היד על השכם היה די לעודד את הזולת ולרומם את מצב רוחו. בנובמבר 1966 גויס לצה"ל. הוא היה חייל טוב ועל אף הקשיים שבאימונים התפלל שלוש פעמים ביום והקפיד לקיים את המצוות; פעם בצאת חיילי הפלוגה לחופשה אחרי כניסת השבת, ויתר חגי על החופשה כדי לא להיכשל בחילול שבת. אך בטרם הספיק לגמור את שירותו הסדיר, אשר בו התנדב לסיירת הצנחנים והיה בין כובשי שארם-א-שיך במלחמת ששת הימים, יצא לפעולת תגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים, הידועה כמבצע כראמה, זו ממזרח לירדן אשר בה התרכזו וממנה יצאו חבלני האויב לשטח ישראל. בפעולה זו נפצע קשה ומת מפצעיו ביום א' בניסן תשכ"ח (30.3.1968). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בכפר חסידים. הוריו הוציאו לאור ספר לזכרו בשם "חגי". ב"אשי ישראל", בחברת ההנצחה שהוציאה מזכירות איגוד המושבים של "הפועל המזרחי", הוקדשו כמה עמודים לזכרו.