בן הנרייט ופרגי, נולד ביום י"ח בטבת תרצ"ו (13.1.1936) בתוניסיה. בשנת 1941 התחיל מאיר את לימודיו בבית-ספר יסודי בעירו, ולמד בו שמונה שנים. לאחר מכן, הוא המשיך ללמוד שלוש שנים בבית-ספר תיכון. בשנת 1952 הפסיק מאיר ללמוד, ויצא לעבוד כחשמלאי רכב. באוקטובר 1956 עלה מאיר לארץ לבדו, והתגורר עם משפחת אחותו באופקים שבנגב, שם עבד כשנה אחת בעבודות שדה בקק"ל. בנובמבר 1957, הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל-השריון. מאיר עבר אימוני טירונות, והוצב כחשמלאי רכב ביחידתו. הוא הועלה לדרגת רב"ט. במאי 1960 הוא סיים את שירותו הסדיר, והתנדב לשרת בצבא הקבע. הוא הועלה לדרגת סמל, התקדם בסולם הדירוג ועלה לדרגת רס"ל. באוגוסט 1962 נשלח מאיר להשתלמות ממושכת באירופה, בדרגת רס"ר. מאיר לחם במלחמת ששת הימים בחיל-השריון. אחרי המלחמה הוא נשלח לקורס מש"קי הובלה, סיים קורס קצינים ובספטמבר 1968 הועלה לדרגת סגן. כקצין זוטר מצטיין, נשלח מאיר ביולי 1970 עם קבוצת קצינים בדרגתו להשתלמות בארצות אירופה: אנגליה, הולנד, צרפת, בלגיה ואיטליה. כשחזר לארץ הוא הועלה לדרגת סרן, לחם במלחמת יום-הכיפורים ואחרי המלחמה הוצב כמפקד מחנה בחיל-השריון. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "הוא מפקד מחנה מעולה, קצין ישר, משקיע את נשמתו בעבודה". לאחר זמן נתמנה מאיר למפקד מחנה חטיבתי. על תקופת שירותו בתקופה זו צוין: "כמפקד מחנה חטיבה הוא מסור באופן בלתי רגיל ליחידה, מקדיש מזמנו ומרצו להרמת הישגי החטיבה, בעל כושר מנהיגות מיוחד ואנשיו הולכים אחריו לכל מקום". בספטמבר 1973 הועלה מאיר לדרגת רב-סרן. מאיר השלים את השכלתו התיכונית בשנת 1976. הוא נתמנה סגן מפקד מתקן אימונים של המודיעין, וצוין כ"קצין נמרץ ואחראי ביותר, בעל כושר ארגון מעולה, נלחם על עקרונותיו, הגון ביותר. יש בו מנהיגות למופת, אמיץ לב, בעל כושר שליטה במצבים קשים". הוא המשיך למלא תפקידים בכירים בחיל השריון, ומפקדיו המליצו על קידומו: "הוא קצין יעיל ומסור מאין כמוהו, דואג לחייליו, נותן דוגמה אישית, ישר ולויאלי". ביולי 1978 הועלה מאיר לדרגת סגן-אלוף. מאיר עמד לפרוש מצה"ל בפברואר 1983. לקראת פרישתו משירות פעיל המליצו עליו מפקדיו שיתמנה כמנהל "פרוייקט לטרון", אתר הנצחה בלטרון לחללי חיל-השריון. ביום ז' בסיוון תשמ"ב (29.5.1982) נפל מאיר בעת שירותו. בן 46 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברחובות, עיר מגוריו. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, בת, אם, שתי אחיות ושני אחים. בדצמבר 1992 נפל בנו, רב-סמל אודי-יהודה, בקרב עם מחבלים בעזה והובא לקבורה בחלקה הצבאית בה נקבר אביו. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "במשך 24 שנות שירותו בצה"ל הקדיש עצמו סא"ל מאיר זמיר לשירות העם והמדינה בחיל-השריון, בו עשה לילות כימים, קבע דפוסי עבודה אשר הפכוהו לסמל ולנכס לצה"ל ולחיל-השריון. הייתה לי הזכות להיות מפקדו במתקן שהוקם וטופח לתפארת בזכות פועלו, מרצו ומסירותו, אשר הפכוהו לנכס צאן ברזל בחיל-השריון. הוא היה מסור, נאמן, חבר מסור וידיד אמת, שסייע ויעץ בכל תחום. במותו אבד לעם ישראל אחד מבחירי בניו, ולצה"ל אבד אחד מבחירי קציניו".
