זמיר, אודי-יהודה

בן מאשה ומאיר. נולד ביום כ"ט באדר תשכ"ט (29.3.1968) ברחובות. בגיל שלוש-עשרה התייתם אודי מאביו, שהיה סגן-אלוף בחיל השריון. לאחר שסיים אודי את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בכור לוי' המשיך בחטיבת-הביניים 'דה שליט' ברחובות וסיים את לימודיו התיכוניים במגמה הביולוגית בפנימייה החקלאית בפרדס חנה. אודי היה ילד של טבע, ילד של פרחים ואהבה. אהב את הארץ ונופיה ואהב לטייל ברחביה. אהב את הים וחבב צלילה. אודי אהב והיה נאהב בחייו ובמותו. כבן למשפחה שכולה יכול היה להשתחרר משירות ביחידה קרבית, אך הוא עמד על כך שישרת ביחידה כזאת, בראותו בכך המשך לדרך שבה הלך אביו. אודי גויס לצה"ל באמצע חודש נובמבר 1987 ולאחר תקופת הטירונות הלך בעקבות אביו ושובץ בחיל השריון כנהג טנק. הוא התבלט ברמה מקצועית גבוהה ומפקדו בחר בו להיות נהג הטנק שלו עצמו. מפקדיו ציינו שהיה טוב-לב, נכון לעזור לכל אדם ובמיוחד לחבריו. תמיד היה מוכן למלא משימות קשות בדיקנות וללא תלונות. אודי נקרא לשירות מילואים בדצמבר 1992 ובמהלכו נפל בקרב בשכונת סג'עיה בעזה ביום י"ב בכסלו תשנ"ג (7.12.1992). כוח סיור של צה"ל, שבו השתתף אודי, הותקף ביריות על-ידי יחידת מחבלים ממכונית נוסעת, ובהיתקלות נהרג אודי ועימו סגן חגי עמית ורס"ל שלום צברי. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות, העיר שנולד בה, לא הרחק מקבר אביו. הותיר אחריו אם, ואחות – אורלי. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בזכותו ובזכות שכמותו יכולים אנו, חיילי המילואים ובני משפחותינו, להמשיך לחיות במדינתנו. אודי עבר לשרת עימנו לפני זמן קצר יחסית ומיד בלט בכוח רצונו. לכן בחר בו המ"פ להיות הנהג שלו בטנק. לא מיצינו עדיין את ההיכרות עמו, כפי שאודי עצמו לא מיצה עדיין את החיים". גם ראש עירית רחובות, מיכאל לפידות, ספד לו ואמר בין השאר: "היום כרינו פצע באדמה של העיר הזאת, ולתוכו הבאנו למנוחת-עולמים את אודי"