זמירין, שלום

בן חיה ומנחם-מנדל, נולד ביום כ"ו באדר תרע"ד (24.3.1914) בעיירה דיסנה, פלך וילנה, פולין. היה התשיעי בבנים בבית אביו, בית ספוג מסורת עברית. ראשית חינוכו היה אצל אביו, השו"ב (שוחט ובודק) של העיירה. בן 12 נשלח לישיבת "תומכי-תמימים" אשר בווילנה. למד בה כארבע שנים וחצי, עשה חיל בלימודיו והיה לתלמיד-חכם מושלם. אולם לבו נמשך לציונות ולתנועת "החלוץ". הוא חזר לבית הוריו, אך מעתה הקדיש את עצמו לפעולה ציונית בעיירתו. היה פעיל בתנועת "החלוץ" כחבר "השומר הצעיר" ובאותה תקופה למד גם את מלאכת הנגרות. אחיו עלו ברובם ארצה ואף הוא עלה ביום 5.4.1936 לאחר שהעלה את הוריו. הוא הגיע לקבוצת כנרת, שבה עבדו אחיו ועבד בשקידה במטע הבננות. כשהתלקחה מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, בשנת 1940, אולם השתחרר לרגל מחלה קשה. בשובו לקבוצה החל להדריך חברת נוער עולה, כי עבודה גופנית נאסרה עליו. בשנת 1944 נשלח מטעם הקבוצה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. עד מהרה היה לתלמיד ראשון בפקולטה למדעי-הרוח והצטיין בעיקר במדעי היהדות: תנ"ך ודברי ימי ישראל בתקופת התנ"ך. על עבודת-הגמר שלו "יאשיהו ותקופתו" זכה בפרס קלוזנר של עיריית תל-אביב (הספר הופיע ב"מוסד ביאליק" בתשי"ג). על עבודתו "ירמיהו ונביאי-השקר" זכה בפרס על שם ירמיהו הויזנר. את עבודתו "לשאלת ספר דברים" קרא, לפי הזמנה, לפני הכינוס העולמי למדעי היהדות שנתכנס בירושלים ב-1947. שלום היה גם פעיל בציבור הסטודנטים, השתתף בעיתוניהם, ואף ביקשו לשולחו כציר לוועידת סטודנטים בפריז, אך הוא סירב. בירושלים דיברו על לבו שימשיך בעבודתו המדעית, אולם שלום חזר לקבוצה לשמש מורה בבית-הספר החקלאי בבית ירח. עם התקרב מלחמת-העצמאות התגייס לחטיבת "גולני". הסורים פלשו לעמק הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'.