fbpx
זמירין, דן

זמירין, דן


דן, בן בלה וישראל, נולד ביום ט"ז באלול תש"ד (4.9.1944) בקבוצת כנרת. הוא התחנך בקבוצת כנרת, למד בבית החינוך המשותף בדגניה א', והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בבית ירח. דני ידע טעמה של מלחמה מילדותו: בימי מלחמת השחרור הופגזה קבוצת כנרת יומם ולילה על-ידי הסורים, ודני, שהיה בן שלוש, פונה עם אמו ועם אחיותיו לחיפה. הוא היה ילד חביב, יפה ומוכשר, ומכריו מספרים, שהיה ביישן קמעה, מסוגר בתוך עולמו ונחבא אל הכלים. ברבות הימים, משהגיע לבית-הספר, הפך נער עירני ושקדן ותלמיד מצטיין. מוריו מספרים כי הוא ניחן בכישרון ללמוד בלא כל מאמץ מיוחד. ובזכות הישגיו בבחינות הסקר הוענקה לו מלגת לימודים בבית-ספר תיכון. את שעות הפנאי שלו הקדיש לספורט, למשחק בשח ולקריאת ספרות יפה ושירה. דני היה להוט אחר מוסיקה ואהב להאזין גם למוסיקה קלאסית וגם למוסיקה קלה, ובשעתו אף למד לנגן בפסנתר אצל נעמי שמר, בת כנרת. הוא בורך גם בתבונת כפיים, ואהב לעסוק במלאכת יד ובעיקר בנגרות. נער חברותי היה דני וחבריו מספרים בהערכה על מידותיו הטובות, על צניעותו ועל נכונותו לסייע לכל אדם בשעת הצורך. דן גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1962 והתנדב לחיל האוויר. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. כשהתברר שלא יוכל להשתתף בקורס טיס, הצטער על כך אך לא הסכים לשרת בצוות הקרקע של חיל האוויר. לפיכך הוצב בחיל השריון, ולאחר סדרה של קורסים השתלם בקורס קציני שריון והיה בין החניכים המצטיינים בו. רב-אלוף דוד אלעזר ז"ל העניק לו את דרגת הקצין. בתום הקורס התנדב דני לשרת בסיירת שריון שפעלה על גבי ג'יפים, ולשם כך גם עבר קורס סיור מתקדם. גם לאחר שהשתחרר משירות סדיר, באוגוסט 1965, נשאר בסיירת ובמסגרתה לחם במלחמת ששת הימים והוא אז כבר קצין במילואים בדרגת סגן. הוא השתתף בקרבות בג'נין ובשכם והיה בין הפורצים אל רמת הגולן. דני היה קצין טוב ומוכשר, שידע להתמודד עם מצבים קשים, היה בעל ידע מקצועי מעמיק, ומעולם לא החשיב משמעת נוקשה וגינונים צבאיים. לאחר קרבות מלחמת ששת הימים היה מזועזע ממראות המלחמה ומאבידות שני הצדדים. הוא מילא את חובתו הצבאית כמיטב יכולתו, מתוך הרגשת חובה והכרה, שמוטל עליו להילחם ולהגן על ארצו, אך יחד עם זאת הרבה לחשוב על מערכת יחסינו עם הערבים וחיפש דרך לפשרה ולשלום. לאחר השחרור שב לביתו בכנרת ועבד שנתיים במטע הבננות, הענף המסורתי של בני משפחת זמירין. תוך כדי עבודה במטע השלים את לימודיו לתעודת הבגרות, והחליט להמשיך וללמוד במסגרת אוניברסיטאית, אלא שהתלבט בבחירת המקצועות. הוא אהב גאוגרפיה וספרות, והיה מוכשר מאוד בתחום הלימודים הריאליים. הוא נרשם לחוגים למתמטיקה ולפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמד שם שלוש שנים. חרף תקופות ארוכות של שירות מילואים, עמד יפה בנטל הלימודים וקיבל תואר "בוגר" בשני החוגים. באוגוסט 1969, בעודו תלמיד באוניברסיטה, נשא דני לאישה את חברתו ג 'ודי, סטודנטית שבאה ארצה כמתנדבת מארצות-הברית. כשסיימו בני הזוג את לימודיהם, שבו לקבוצת כנרת ודני החל להורות מתמטיקה ופיסיקה בבית-הספר האזורי שבבית ירח. לבו לא נטה אמנם לעסוק בהוראה, אך הוא עשה זאת מתוך הרגשת אחריות על שאפשרו לו ללמוד. הוא הצליח מאוד בעבודתו זו, והיה אהוד על תלמידיו ועל עמיתיו בבית-הספר. אותו זמן הצטרף גם למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. כשנה לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים תכננו דני וג'ודי לנסוע לקליפורניה ללמוד ארכיטקטורה. הוא התקבל ללימודים באוניברסיטת ברקלי, אך דחה את יציאתו בשנה אחת, לאחר שתלמידיו הפצירו בו שימשיך ללמדם. את חופשותיו הקדיש לעבודה במטעי הבננות, למלאכות יד ולהשתלמויות במכון וייצמן ברחובות. חייו מלאי הפעילות נקטעו בן-לילה, באוקטובר 1973. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים מיהר דני להתקשר עם יחידתו בחיל השריון. הוא נפרד מאשתו ומהוריו במוצאי יום הכיפורים ויצא שליו ורציני. הוא נשלח לחזית הצפון, ופיקד שם על פלוגת טנקים, שלחמה לבלימת התקפות הסורים. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) מערבית לחושנייה, נהרג דני מפגיעת פגז בטנק שלו, בעומדו חשוף בצריח. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוצת כנרת. השאיר אחריו אישה, אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, ציין שר הביטחון דאז, משה דיין, את פעילותו הענפה של דני בחיל השריון, וכתב: "מפקדיו הגדירוהו כקצין יעיל, בעל מקצוע, יוזם, נבון, בעל ביטחון עצמי; קצין מעולה;" חבר הכנסת אריה אליאב כתב למשפחת זמירין במכתב תנחומים: "משאני קורא איך דני נפל, נופלת עלי שוב ושוב ומחדש קדרות ועצבות איומה על דני ועל אלפים כמוהו, טובים שבטובים, יקרים ונפלאים…" בני משפחתו של דני וידידיו בקבוצת כנרת הוציאו לאור ספר לזכרו ובו פרקי זכרונות ודברים על דמותו ועל דרכו של דני, וכן מכתבים ורשימות מפרי עטו; רשימות על אישיותו פורסמו גם בעלון קבוצת כנרת, בעלון לזכר בני עמק-הירדן ורמת הגולן, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ובחוברת "אלה אזכרה", שהוציא לאור גדוד הסיור שלו, לזכר חייליו, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.

דילוג לתוכן