זלצר, דויד
בן לאה ובן-ציון, נולד ביום ה' בתמוז תרפ"ט (13.7.1929) בתל- אביב. למד בבית-הספר העממי "הצפון" וסיים מספר כיתות בבית-הספר המקצועי "שבח". היה חבר "הנוער העובד" ופעיל בפלוגה הימית של "הפועל". דויד עסק במרץ בלימוד הנושאים הקשורים בימאות: למד קשרים וטופוגרפיה, מהלך רוחות וזרמים, משוטים ומפרשים. עבר הכשרה בנען, התגייס לפלמ"ח בימי שהותו בעין חרוד ובמסגרתו ערך מסעות נועזים בנגב, בסדום ולחוף ים-המלח. כשהועברה קבוצת-ההכשרה למשמר הים יצא לפעולת סיוע בהורדת מעפילים, שמירת הדרך והעברת העולים למקום-מבטחים. "אנו מתי מספר אשר נשקנו מוסתר עדיין, אך נדע לעמוד על זכותנו לחיות כיתר העמים" – במלים אלה ביטא דויד את נכונות ההקרבה שפיעמה בו תמיד, במכתב ששלח להוריו שבוע לאחר ההחלטה של עצרת האו"ם על חלוקת הארץ. נכונות זו עברה כחוט-השני בכל פרשת חייו מאז בגר והיה לאיש. עזרה למעפילים, פעולות גמול אחרי רצח הפועלים היהודיים בבתי-הזיקוק בחיפה, בהגנה על משמר העמק כרגם, בקרב על רמת יוחנן, ברוב פעולות חטיבת "יפתח" בגליל וכרוכב אופנוע במבצע לשחרור צפת. דויד נפל ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948), היום הראשון לעצמאות ישראל. בליל ירח בהיר יצאה פלוגתו לכבוש את מלכיה כדי לבלום אפשרות פלישה מלבנון בציר זה. דויד נשא את מקלע הבראונינג ואחריו הכיתה. המתפרצים הסתערו על הכפר וכבשו את הבתים הראשונים. האויב פתח באש חזקה של רובים ומכונות-ירייה. דויד נפגע בצווארו ודמו שתת בקילוחים עזים. הוא הורד ממלכיה לאיילת השחר ולאחר שש שעות הוציא את נשמתו. נקבר באיילת השחר. חבריו בהכשרה העלו את זכרו וזכר חברו שנפל בקרבות משמר העמק בחוברת שהוציאו לזכרם. שמו נחרט גם במצבת הגבורה במלכיה, במקום הקרב, ובמצבת הפלמ"ח בצובה, מקום שם התיישבו חבריו להכשרה ולרעיון ההגשמה. ביום כ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
