זלץ, צבי (צבי’קה)

צבי (צבי'קה), בן שושנה ואברהם, נולד ביום י"ד בתמוז תשי"ד (15.7.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "החייל" והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח" בתל-אביב, במגמה של מסגרות מיכנית. בבית הוריו ספג צביקה את אהבת-הארץ. הוא הרבה לשמוע מפי אביו, איש הארגון הצבאי הלאומי, על הימים שקדמו להקמת המדינה ועל המלחמה בבריטים, על מלחמת השחרור, מלחמת קדש ומלחמת ששת הימים. אמו, ממייסדות היאחזות נח"ל-עוז, נטעה בו את אהבת-האדמה. טוב לב היה צבי'קה, חברותי וקל להתיידד, אופטימי, עליז ואוהב מעשי קונדס. מטבעו היה שמח בחלקו, ידע להסתפק במה שיש לו, ולא היה נופל ברוחו גם בשעות מצוקה. בן נאמן ומסור היה להוריו ורחש להם כבוד רב. צבי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון". מפקדיו מספרים כי היה אחד הטענים המוכשרים בגדוד. צבי מעולם לא התאונן על האימונים הקשים, עזר לחבריו וביצע ביעילות ובקפדנות כל משימה שהוטלה עליו. על השתתפותו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". מלחמת יום-הכיפורים מצאה את צבי מוצב בסיני והוא נכנס לסערת קרב הבלימה נגד המצרים. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) בשעות אחר-הצהריים נפל צבי בקרב שהתחולל מצפון לכביש המיתלה, ליד מעוז "מפצח". הטנק שלו ניסה כל הזמן לאתר מטרות, ולפתע נפגע הטנק בפגז נ"ט והקשר בתוכו ניתק. מפקד הטנק נהרג במקום, וצבי נפגע מרסיסים בחזהו ובידו. בניסיון שנעשה לחלץ את הטנק נפגע גם טנק מפקד הפלוגה. צבי הובל לתחנת האיסוף הגדודית, אך בדרך מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "צבי היה חייל שקט, צנוע, יעיל ומסור, מצניע לכת עד יומו האחרון, עת נפל במערכה הכבדה". הגדוד בו שרת הוציא לאור ספר בשם "דרך האש", ובו תיאור הקרבות ודברים על חללי הגדוד, וצבי בתוכם.