בן אירינה ומרק. נולד ביום ד' באב תשמ"ה (22.7.1985) בעיר ברינסק בברית-המועצות, אח לקטיה ונטשה. בשנת 1992 החל את לימודיו בבית-ספר מספר 8 בעיר הולדתו. ב-12.10.1994 עלתה המשפחה ארצה, לקיבוץ חניתה. מקסים החל ללמוד בכיתה ד' בבית-הספר היסודי "חופי הגליל". המחנכת מיכל כותבת: "ילד פרח, נעים הליכות, שקט ומצטנע היית, תמיד חצי חיוך נסוך על פניך, תמיד עושה את הכל על הצד הטוב ביותר. לא מרבה דברים, אך מוכן לשיתוף פעולה ולדיאלוג תמידי של עשייה, והכל בארשת המקרינה טוב לב אינסופי." מקסים סיים את לימודיו התיכוניים כבוגר מצטיין במחזור תשס"ג (2003) בבית-הספר התיכון "סולם צור" בקיבוץ גשר הזיו. בעת לימודיו התיכוניים במגמה הטכנולוגית זכה מקסים בפרס הצטיינות מטעם מכון רפא"ל. רינה, המחנכת של מקסים בכיתות ז'-ט', כותבת: "ילד נעים הליכות, חייכן ותלמיד למופת. כמה מרחיב לב היה להגיע בישיבות הציונים לשם שלך, 'כשמו כן הוא – מקסים'. משפט בנאלי שחזר על עצמו בכל שלוש השנים שחינכתי אותך. בכיתה י' הגשתי אותך ואת כיתתך לבגרות בהיסטוריה ואתה עשית כל מאמץ להצליח ולחרוג ממנהג התימצות שכה איפיין אותך במקצועות ההומניים. הקשבת תמיד להנחיות שלי בסבלנות, בחיוך וברצון כן לשפר. נעימות אפפה את אישיותך וקשה היה שלא לאהוב אותך." מקסים היה ספורטאי מוכשר, למד בחוג סיף בקבוצת הספורט "מטה אשר", השתתף בתחרויות ואף זכה במדליית ארד בתחרות סיוף ארצית. נוסף על כישוריו הספורטיביים ניחן מקסים בכשרון מוזיקלי ולמד לנגן בטרומבון ובגיטרה באולפן המוזיקה ב"מטה אשר". מקסים אהב מאוד מכוניות, גילה עניין רב בדגמים חדשים, קרא פרסומים בנושא ואהב לנהוג במכוניות. טרם גיוסו לצה"ל עבד במפעל "מילוז" בקיבוץ חניתה. ב-31.3.2004 התגייס מקסים לצה"ל ובתום אימוני הטירונות סיים בהצטיינות קורס נשק מונחה במכללה הטכנולוגית של חיל-האוויר. בתום הקורס הוצב לשרת בבסיס חיל-האוויר בחצור. חבריו לשירות מספרים: "מקסים היה נדיר באדיבותו, בחוכמתו ובכישוריו, ששיקפו אדם וחייל בעל פוטנציאל רב. היו לו יכולות אישיות גבוהות, שהביאו אותו לרמה אחת עם הטובים ביותר – גם במקצוענותו ובהיותו אדם בעל אישיות אחת מיני אלף. מקסים שירת זמן קצר אך הספיק להתבלט בנעימות הליכותיו, בעזרה לחבריו ובכבוד למפקדיו ועמיתיו. גילינו חייל חכם ובעל תבונה בלתי רגילה, שנכרה בהישגיו ובהפגנת יכולות הלמידה והעבודה שלו. ומעל הכל, כחבר וכאישיות, מקסים הקפיד לנקוט הגינות, נימוס ואדיבות כלפי כל סובביו. אדם רהוט ומסודר, שקט אך איש שיחה נפלא בעת הצורך, אשר היה אהוד בסביבתו ושימש כדוגמה לכל הבאים בחברתו." ביום כ"ו בתשרי תשס"ה (11.10.2004) נפל טוראי מקסים זלסין בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוץ חניתה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. קטיה, אחותו הבכורה של מקסים, כותבת לו: "אח שלי קטן, שגבוה ממני בשני ראשים, איזה ילד נהדר אתה. מי יתקן לנו את המחשב? יסביר מלים מסובכות באנגלית ובמהירות של מאה קמ"ש יגיד בדיוק איזה דגם של אוטו עבר לידנו? שמרתי עליך כל החיים, בבית-הספר ובטיולים, אבל לא הצלחתי לשמור עליך בצבא. תסלח לי, באמת ניסיתי. אתה תמיד בליבנו, אוהבים אותך המון, כל המשפחה." משפחת גרליץ כותבת: "מקסים!!! הגעת אלינו לפני עשר שנים, מיד נוצר קליק בינך לבין שמוליק ועד מהרה הפכתם חברים בלב ונפש. בילדותך ביקרת יום-יום בביתנו ולפני כניסתך היית מוריד את נעליך כפי שהיה נהוג בביתך. לאחר זמן-מה כבר הרגשת בן בית. דורון התייחס אליך כאל אח, לפעמים טיפס עליך בזמן ששיחקת עם שמוליק, ואתה לא אמרת דבר, החזרת לו אהבה ואפילו לימדת אותו לרכב על אופניים, דבר שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. אין אירוע משמח או עצוב במשפחתנו שאתה לא שזור בו, כמעט בכל תמונות הילדות של ילדינו אתה מופיע ביחד איתם. כשבאת לבקר בשבתות תמיד דאגת לעבור דרכנו ולומר שלום, גם בשבת האחרונה. איננו מאמינים שכבר לא נראה את החיוך הרגוע שלך בחצר הקיבוץ. מקסים, נכנסת לליבנו ומשם כבר לא תצא." מזל, חברה מהקיבוץ, כותבת למשפחה: "מאז הגיעה אתמול אחר-הצהריים הבשורה המרה על מותו של מקסים, אינני מוצאת מרגוע לנפשי ולרוחי הנסערת. ההלם גדול, סימני השאלה מתרבים והולכים, איך זה? מה פתאום? הרי לנער שכזה מייחלים: נעים הליכות, נבון, חיוך ביישני קבוע בזווית הפה, תלמיד למופת, מה עוד אפשר לבקש? "תחומי העניין והעיסוק של מקסים גרמו להעדפת הבית והחברים הקרובים על פני חברת הנעורים, אך היטבנו להכירו בחודשים שקדמו לשירותו הצבאי, חודשים שבהם עבד בחדר האוכל. אין מי שלא שיבח את החריצות, מאור הפנים, השקט שהקרין והמוכנות לכל עבודה, בלי לקטר!… משפחת חניתה כולה כואבת ודואבת היום." שאול, המורה לטכנולוגיה, כותב בשם צוות המורים לטכנולוגיה בתיכון 'סולם צור': "מקסים יקר, לנסות ולסכם את חייך הקצרים עד כדי כאב נורא, מנוגד לחלוטין לציפייה לראות איך מתממשות בעתיד התחזיות לגביך. זכינו ללמד אותך שעות רבות בתחומי הלימוד שהיו קרובים אליך במיוחד. מרנין היה לראות איך אתה פורח, שמח ונלהב לחוש את הבנות הידע ההולך ומתגבש לכדי יכולת הבנה, תכנון ובנייה של פרוייקטים קטנטנים תחילה והולכים ונעשים משמעותיים יותר ויותר ככל שחלף זמן הלימוד, עד אשר לקראת סיום הלימודים בבית-ספרנו זכינו לראות אותך מקבל את פרס ההצטיינות מטעם מכון רפא"ל. בדרך כלל, בשנים קודמות היו לבטים וכל מיני שיקולים מעורבים בקבלת ההחלטה על מי להמליץ לקבלת הפרס המוענק מדי שנה בשנה והפך למסורת יפה. יהודה, שבדרך כלל לא אהב לקבל החלטות בתחום זה והיה משתף אחרים בבחירת המועמד, כלל לא התלבט לגבי מחזור הלימודים שלך ואמר מיד עם קבלת החוזר מטעם מכון רפ"אל: 'נו, לפחות השנה אין לנו בכלל מה להתלבט, המועמד שלנו כבר מסומן באופן ברור'. אני, כמובן, רק ברכתי על כך. אתה מצדך ודאי שמחת לקבל את הפרס, אבל לא מבלי לתהות ואף לשאול: 'למה דווקא אני? אם הפרוייקט שלנו נבחר, הרי שיש לי שותף.' אלא שהמכון התעקש שהפרס יוענק לתלמיד יחיד על הצטיינות בכל התחומים ולא רק בהישגים הלימודיים. במיוחד כאשר אותם הישגים הראויים לציון אינם באים בקלות אלא אגב עבודה קשה ורצון אמיתי לרכישת ידע והטמעתו בצורה המיטבית. כבר בחטיבת-הביניים, בשיעורי החשיפה לתרבות הטכנולוגית, שמרבית התלמידים לא ראו בהם אלא שיעורי הפוגה לא מחייבים במיוחד, בלטת מאוד בשני אופנים: האחד – עצם העניין בטכנולוגיה ובמתקנים החביבים שהיו במעבדה, כמו גם במשדרים שליקטתי מערוץ דיסקברי וערוץ 8. גירוי ראשוני של ה'דובדבנים' שבמשדר לא סיפק את סקרנותך והיית כמובן בין הבודדים שביקשו להישאר בהפסקה, לראות אותו שוב במלואו או לקבל את הקלטת לצפייה מעמיקה יותר בבית. האחר – נבע מאישיותך המקסימה ולאו-דווקא מתחומי הלימוד. אני זוכר היטב את מבטי ההשתוממות שלך, איך ייתכן שכלל התלמידים אינם משתפים פעולה ואינם ששים לנצל את שפע הידע המוצע להם במסגרת אותם השיעורים. אי אפשר היה שלא להבחין בהבעת העידוד שלך כלפי, אך השכלת אז למצוא את המינון הנכון בין מיצוי המירב מתכני השיעורים לבין אי-התבלטות בלמדנות יתר או גרוע יותר בנקיטת עמדה לטובת המורה המשתדל כל כך לעורר עניין בתחום כל כך מאלף. "לא היתה שום הפתעה בכך שלקראת הלימודים בתיכון בחרת במגמה הטכנולוגית אך היה הרבה חן בצורה שבה הבעת את בחירתך ואיך ששת לבוא ולבשר לי על כך, כמו רצית לומר: 'הא לך פיצוי והוקרה על השתדלותך לחבב עלינו את הטכנולוגיה', וזה כל כך מאפיין את קווי האישיות המקסימה שלך. אומרים כי 'מי שדעת הבריות נוחה הימנו, דעת המקום נוחה הימנו'. והנה המקום קורא לך אליו כמו רוצה לומר: 'את מקסים השאלתי לכם רק לאות ולמופת כסמן לאהבת הבריות ולדרך ארץ. אל תחרדו, לכו לאורו והוא יוסיף להתקיים בתוככם, או-אז אף אני לא אבקש עוד לעוקרו מקרבתכם." אדניה אדלר כתב והלחין את השיר "ואתה, הגיבור האחד" לזיכרו של מקסים: הרוח נושבת כליל/ ואנחנו נושמים/ הרוח עוטפת בצליל/ את שאר החלומות שחולמים.// פזמון: ואתה, הגיבור האחד/ בעיניים עצומות/ רוקד עם הרוח, משתולל/ כמה מקסים מצדך.// המים זורמים וזורמים/ ואנחנו אתם/ המים היפים, סוחפים/ את כל פלאי העולם.// פזמון: אך אתה, גיבור אחד/ בעיניים עצומות/ קופץ לנהר נשמתך/ באופן מקסים ומיוחד.// האדמה יוצרת חולמים/ שנרדמים בשמירה/ האדמה מצמיחה פרחים/ שלא יודעים למי שייכים.// פזמון: רק אותך, גיבור שקט/ האדמה לוקחת חזרה/ ואתה סתם עומד ושותק/ במין חיוך מקסים כזה.// וכעת האש, הבוערת אי-שם/ בקנה מוזר/ צוחקת, בוכה, מלהיבה נפשות,/ נושקת לנר נשמה.// פזמון: אז אתה, גיבור יפה/ בחום דמעותינו/ נפרד לעולמים/ פשוט, פשוט מקסים. מקסים." יהודה בוזגלו, חברו של מקסים מבית-הספר התיכון, כתב שיר לזכרו: "אלף סימני שאלה ומיליון פסים ריקים/ עומדים בשתיקה בדמעה הזולגת/ זורמים לנהר של אי-ודאות/ כואבים את מותך כסטירה מצלצלת.// שחר של יופי, אהבה וחוכמה/ חיים של אביב, סתיו ללא שלכת/ ועכשיו הסיפור המסריח הזה/ ריסק את לבי והשמש דועכת.// אומרים שהזמן מרפא את כל הפצעים/ אך לא מספרים על עוצמת צריבת הצלקת./ אומרים למעלה גן עדן מלא מלאכים/ אך למה בחרת עכשיו בללכת.// אתה הצוף שזרם מאלף פרחים/ הישועה שמגיעה מן האש השורפת,/ העיט שראה וידע את הכל/ אך הגשם ירד וכבתה השלהבת.// המלים נגמרו אך הלב לא ישתוק/ הדמעות לא ינוחו גם בעתיד הרחוק./ הכאב, הצער, העצב, כבדים כאלף משאות./ החיוך שלא נראה עוד גורם לי לבכות.// ריח הגומי השרוף מעלה נזכרות/ הקבר הפתוח מעלה אינספור שאלות/ ההמשך הוא חורף קר של כאב ושלכת/ למה בחרת בכלל בללכת."
