זלמנוביץ, דני

בן יצחק ולאה. נולד ביום ט' בתשרי תשי"ז (14.10.1956) באשקלון. הוריו היו מראשונה תושבי העיר הזאת וממייסדי שכונת אפרידר. עוד בגיל צעיר צמח דני במהירות בלתי-רגילה ונראה תמיד מבוגר מבני-גילו. כל ילדי השכונה ראו בו את מנהיגם, ומעשי הקונדס והתעלולים, שהיה מעורב בהם, הפכו לשם-דבר בסביבה. צמיחתו המהירה הדאיגה את ההורים, כי הרגליים הדקות והארוכות כאילו לא יכלו לשאת את גופו הגדול. ואולם במרוצת הזמן עשה הטבע את שלו, ודני נעשה בחור בריא וחסון, ואף הפך לספורטאי מצטיין. לדני היתה נטייה מושרשת לעניינים טכניים, למכוניות ולכול מיני מלאכות של עבודת-כפיים. אביו הוא קבלן-בניין, ודני ראה את ייעודו בעתיד – להשתלב בעסקי אביו. בכל עבודה שהצריכה יזמה וארגון הוכיח כושר ואחריות. עם סיום לימודיו, בטרם התגייס לצבא, עוד הספיק לערוך טיול מאורגן לאירופה, והחברים שקנה בטיול זה נשארו נאמנים לזכרו. בינואר 1975 החל את שירותו הסדיר בקורס-טיס, אך כמות הלימודים שנדרשה לא היתה לרוחו, ובהגיעו לשלב השלישי בקורס – ביקש לעזבו. התנדב לסיירת גולני, ובה הוכיח את כושרו ואת תושייתו ואת כוחו הפיסי. ואולם, גובה גופו היה לו שוב לרועץ. באחד ממסעות- האלונקות נתעקמה רגלו, והברך נפגעה חמורות. הוא נזקק לניתוח ולטיפול פיסיותרפי, ונאלץ לנטוש את היחידה שכה אהב. לאחר שהבריא, החל דני לשרת בחיל-המודיעין. עבר קורסים ועלה לדרגת סמל. בקבלת-פנים שערך ראש אמ"נ למש"קי מודיעין מצטיינים נבחר דני ליצג את יחידתו. כעשרה ימים לפני יום-השחרור המיועד מן הצבא נפל דני בעת מילוי תפקידו, תוך ניסיון להגיש סיוע לזולת. היה זה ביום כ"ה בכסלו תשל"ח (4.12.1977). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבאשקלון. השאיר אחריו הורים ואח.